קִפּוּל

* 1, ש"ז, — מעשה המקפל, הגודל את הפתילה וכדו': פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה וכו' דר"א סבר קיפול אינו מועיל וכו' ור"ע סבר קיפול מועיל (שבת כח:). — ובסהמ"א במשמ' מעשה המקפל את הבגד, את החבל וכדו', קמט: נותן הבגד לתוך ידיו ומוליך ומביא ידיו עד שיעשה הבגד ההוא כמו קפולין קטנים כמין קמטין (ר"ח, שבת קמ.). קיפל עליה המוסירה וכו' והוא חבל שקשורה בו הבהמה ונמשכת ופעמים משליכין בקיפול חבל על הבהמה ואם עשה כן בפרה פסולה משום לא עלה עליה עול (רה"ג, פרה ב ג, פרוש הגאונים אפשטין, 103; וכעין זה ערוך ערך מסר). בגדים ישנים קיפולם מתקנן יתר  מן החדשים (רש"י, שבת קיג.) נמצא ששה קיפולין של טפחיים ומחצה (הוא, מנח' פז:). אם תלאו לו רבו (את הטלית) ליכא למיחש לקיפול טליתו (לבוש, או"ח שבת שד ג). 



1 [detronquer, קטע.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים