פ"י, קְרָאַנִי, קְרָאָהוּ, קָרָאת, קְרָאֻנִי, קֹרְאֹתַיִךְ, יִקְרָא, יִקְרָאֶנּוּ, תִּקְרֶאנָה, — כמו א. קָרָה1, קרה דבר, מקרה, את פלוני, פגש אותו, ארע לו, נזדמן לו, begegnen, treffen; recontrer; arriver; to meet, befall: ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יִקְרָאֶנּוּ אסון (בראש' מב ד). ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וּקְרָאָהוּ  אסון בדרך אשר תלכו בה (שם שם לח).  ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יִקְרָא אתכם באחרית הימים (שם מט א ). הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תִקְרֶאנָה2 מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו (שמות א י). וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני יי' וַתִּקְרֶאנָה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום (ויקר' י יט). כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם וְקָרָאת אתכם הרעה באחרית הימים (דבר' לא כט). וכי תאמרי בלבבך מדוע קְרָאֻנִי אלה כרב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך (ירמ' יג כב). מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליי' וכו' על כן קָרָאת אתכם הרעה הזאת (שם מד כג). פחד קְרָאַנִי ורעדה ורב עצמותי הפחיד (איוב ד יד). —  וקָרָא פלוני על פלוני, פגש אותו:  ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יִקְרָא (ישע' לד יד). — ובינ' פוֹע' קֹרְאָה, מה שקורא, שקורה, את האדם: שתים הנה קֹרְאֹתַיִךְ מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך (שם נא יט). ועי' קָרַאת. — ואמר בן סירא: פועל טוב יקראנו בדרכיו ובעת מוטו ימצא משען (ב"ס גני' ג לא). אם רע קראך נמצא שם כאיש סומך יתפש עקב (שם יב יז). 

— נִפע', נִקְרָא, יִקָּרֵא, — נקרא אדם, אלהים או דבר על פלוני, לפני פלוני ולפלוני, במקום זה או זה, נזדמן לפניו, אצלו , לו במקום, נמצא שם במקרה, sich (zufälling) befinden; être par rencontre; happen to be: ויאמר פרעה מי יי' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל וכו' ויאמרו אלהי העברים נִקְרָא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליי' אלהינו (שמות ה ג). כי יִקָּרֵא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ וכו' (דבר' כב ו). נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בהר הגלבע (ש"ב א ו). וַיִּקָּרֵא אבשלום לפני עבדי דוד (שם יח ט). ושם נִקְרָא איש בליעל (שם כ א). לחכם לב יִקָּרֵא3 נבון ומתק שפתים יסיף לקח (משלי יו כא).

— הִפע', הִקְרִיא, —  הִקְרִיא את פלוני רעה וכדו', גרם לו שתקרה אותו: ולא שמעו בקולך ובתרותך לא הלכו וכו' וַתַּקְרֵא אתם את כל הרעה הזאת (ירמ' לב כג). 

— פִע', °קֵרֵא, —  קֵרֵֵא את האדם, גרם לו קְרִי לילה, טמא אותו: אשר קרך בדרך וכו', ר' יודה אומ' קרך קיראך4 טימאך (מדה"ג שמות, הופמן, 182). 

— פֻע', °קֹרָא, בינ' מְקֹרָא, — בהגיון כמו מאורע, מקרה הקורה ויחס מן היחסים המתיחס לעצם, accidens: והגוף אחד והמאורעים תשעה וכו' ותחת אלו התשעה המקוראים יכנס כל דבור שבעולם (הורית הקורא, דרנבורג, 12-13). 

— הַָפע', °הֻקְרָא, — כמו נִפע', ואמר הפיטן: גם ניחום אבילים מאיש תם הודעתה וכו' דרך כל כהוקרא בדרך למיניקה (ינאי, אומן, קרוב' בראש', זולאי, מח).