1, כנ' קִרְבִּי, קִרְבְּךָ, קִרְבֶּךָ, קִרְבַּךְ, קִרְבּוֹ, קִרְבָּהּ, קִרְבֵּנוּ, קִרְבְּכֶם, קִרְבָּם, קִרְבֶּנָה, מ"ר קְרָבַי, — א) מלת היחס עם ב השמוש, בְּקֶרֶב, במשמ' בְּתוֹךְ, בִפְנִים, בקֶרֶב ארץ, עם, מחנה, וכדו', inmitten; au milieu de; within: אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בְּקִרְבָּהּ (בראש' יח כד). לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בְּקִרְבּוֹ (שם כד ג). כי זה שנתים הרעב בְּקֶרֶב הארץ (שם מה ו). וידגו לרב בְּקֶרֶב  הארץ (שם מח יו). והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בְּקִרְבּוֹ (שמות ג כ). למען שתי אתתי אלה בְּקִרְבּוֹ (שם י א).  היש יי' בְּקִרְבֵּנוּ אם אין (שם יז ז). השמר מפניו וכו' כי לא ישא לפשעכם כי שמי בְּקִרְבּוֹ (שם כג כא). כי לא אעלה בְּקִרְבְּךָ כי עם קשה ערף אתה (שם לג ג). ילך נא אדני בְּקִרְבֵּנוּ (שם לד ט). וראה כל העם אשר אתה בְקִרְבּוֹ את מעשה יי כי נורא הוא (שם שם י). פן תכרת ברית ליושב הארץ וכו' פן יהיה למוקש בְּקִרְבֶּךָ (שם שם יב). והיתה האשה לאלה בְּקֶרֶב עמה (במד' ה כז). כי מאסתם את יי' אשר בְּקִרְבְּכֶם (שם יא כ). אל תעלו כי אין יי' בְּקִרְבְּכֶם (שם יד מד). כי אל קנא יי' אלהיך בְּקִרְבֶּךָ (דבר' ו טו). ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם וכו' ואת כל היקום אשר ברגליהם בְּקֶרֶב כל ישראל (שם יא ו). נעשתה התועבה הזאת בְּקִרְבֶּךָ (שם יג יה). למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בְּקֶרֶב ישראל (שם יז כ). ונחלה לא יהיה לו בְּקֶרֶב אחיו (שם יח ב). ולא ישפך דם נקי בְּקֶרֶב ארצך (שם יט י). ולא יספו לעשות עוד כדבר הרע הזה בְּקִרְבֶּךָ (שם שם כ). כי יי' אלהיך מתהלך בְּקֶרֶב מחנך (שם כג יה). אתה והלוי והגר אשר בְּקִרְבֶּךָ (שם כו יא). כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בְּקֶרֶב הגוים אשר עברתם (שם כט יה). וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בְּקִרְבּוֹ (שם לא יו). הלא על כי אין אלהי בְּקִרְבִּי מצאוני הרעות האלה (שם שם יז). עברו בְּקֶרֶב המחנה (יהוש' א יא). ותשב (רחב) בְּקֶרֶב ישראל עד היום הזה (שם ו כה). חרם בְּקִרְבְּךָ ישראל לא תוכל לקום לפני איביך (שם ז יג). לא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההלך בְּקִרְבָּם (שם ח לה). אולי בְּקִרְבִּי אתה יושב ואיך אכרת לך ברית (שם ט ז). וישב הכנעני בְּקֶרֶב אפרים עד היום הזה (שם יו י).  כי אין חלק ללוים בְּקִרְבְּכֶם כי כהנת יי' נחלתו (שם יח ז). הסירו את אלהי הנכר אשר בְּקִרְבְּכֶם2 (שם כד כג). ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל ויבא בְּקֶרֶב העם (שפט' יח כ). וימשח אתו (את דוד) בְּקֶרֶב אחיו (ש"א יו יג). והושבתם לבדכם בְּקֶרֶב הארץ (ישע' ה ח). ותהי נבלתם כסוחה בְּקֶרֶב חצות (שם שם כה). כי כלה ונחרצה אדני יי' צבאות עשה בְּקֶרֶב כל הארץ (שם י כג). צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בְּקִרְבֵּךְ קדוש ישראל (שם יב ו). ופרש ידיו בְּקִרְבּוֹ כאשר יפרש השחה לשחות (שם כה יא). כי בראתו ילדיו מעשה ידי בְּקִרְבּוֹ יקדישו שמי (שם כט כג). כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בְּקִרְבֵּךְ מחשבות אונך (ירמ' ד יד). היא העיר הפקד כלה עשק בְּקִרְבָּהּ (שם ו ו). ואתה בְקִרְבֵּנוּ יי' ושמך עלינו נקרא (שם יד ט) במקור נדפס 'יט ט'.  אל ישיאו לכם נביאכם אשר בְּקִרְבְּכֶם וקסמיכם (שם כט ח). כי אל אנכי ולא איש בְּקִרְבְּךָ קדוש ולא אבוא בעיר (הוש' יא ט). האספו על הרי שמרון וראו מהומות רבות בתוכה ועשוקים בְּקִרְבָּהּ (עמו' ג ט). הנני שם אנך בְּקֶרֶב  עמי ישראל (שם ז ח). והיה שארית יעקב בְּקֶרֶב עמים רבים כטל מאת יי' וכו' (מיכ' ה ו). אתה תאכל ולא תשבע וישחך בְּקִרְבֶּךָ (שם ו יד). הנה עמך נשים בְּקִרְבֵּךְ (נחו' ג יג). וחלק שללך בְּקִרְבֵּךְ (זכר' יד א). אלהים בְּקִרְבָּהּ בל תמוט (תהל' מו ו). דמינו אלהים חסדך בְּקֶרֶב היכלך (שם מח י). כי ראיתי ריב וחמס בעיר יומם ולילה יסובבה על חומתיה ואון ועמל בְּקִרְבָּהּ הוות בְּקִרְבָּהּ ולא ימיש מרחבה תך ומרמה (שם נה י-יב). שאגו צורריך בְּקֶרֶב מועדך (שם עד ד). אלהים נצב בעדת אל בְּקֶרֶב אלהים ישפט (שם פב א). אתהלך בתם לבבי בְּקֶרֶב ביתי (שם קא ב). לא ישב בְּקֶרֶב ביתי עשה רמיה (שם שם ז). רדה בְּקֶרֶב איביך (שם קי ב). כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בְּקִרְבֵּךְ (שם קמז יג). סלה כל אבירי אדני בְּקִרְבִּי (איכ' א יה). סחי ומאוס תשימנו בְּקֶרֶב העמים (שם ג מה). מחטאת נביאיה עונת כהניה השפכים בְּקִרְבָּהּ דם צדיקים (שם ד יג).  — וּבְקֶרֶב האדם וכדו', בתוך גופו: ותצחק שרה בְּקִרְבָּהּ לאמר וכו' (בראש' יח יב). ויתרצצו הבנים בְּקִרְבָּהּ (שם כה כב). וימת לבו בְּקִרְבּוֹ והוא היה לאבן (ש"א כה לז). כי חכמת אלהים בְּקִרְבּוֹ לעשות משפט (מ"א ג כח). ונבקה רוח מצרים בְּקִרְבּוֹ ועצתו אבלע (ישע' יט ג). נפשי אויתך בלילה אף רוחי בְקִרְבִּי אשחרך (שם כו ט). איה השם בְּקִרְבּוֹ את רוח קדשו (שם סג יא). בפיו שלום את רעהו ידבר וּבְקִרְבּוֹ ישים ארבו (ירמ' ט ז). נשבר לבי בְּקִרְבִּי רחפו כל עצמותי (שם כג ט). ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בְּקִרְבְּכֶם (יחזק' יא יט). הנה הוא (הפסל) תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בְּקִרְבּוֹ (חבק' ב יט). חם לבי בְּקִרְבִּי בהגיגי תבער אש (תהל' לט ד). לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בְּקִרְבִּי (שם נא יב). לבי יחיל בְּקִרְבִּי (שם נה ה). בפיו יברכו וּבְקִרְבָּם יקללו (שם סב ה). ברב שרעפי בְּקִרְבִּי תנחומיך ישעשעו נפשי (שם צד יט). ולבי חלל בְּקִרְבִּי (שם קט כב). בלב נכון תנוח חכמה וּבְקֶרֶב כסילים תודע (משלי יד לג). אזן שמעת תוכחת חיים בְּקֶרֶב חכמים תלין (שם יה לא). בשפתו ינכר שונא וּבְקִרְבּוֹ ישית מרמה (שם כו כד). לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בְּקִרְבּוֹ (איו' כ יד). מעי חמרמרו נהפך לבי בְּקִרְבִּי כי מרו מריתי (איכ' א כ). — ובקרב הלב: נאם פשע לרשע בְּקֶרֶב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו (תהל' לו ב). — ועל דברים מפשטים, צרה, מלחמה: עבדך יצא בְּקֶרֶב המלחמה והנה איש סר וכו' (מ"א כ לט). אם אלך בְּקֶרֶב צרה תחיני (תהל' קלח ז). — ועם מ השמוש, מִקֶּרֶב, מתוך: והסרתי מחלה מִקִּרְבֶּךָ (שמות כג כה). ונכרתה הנפש ההיא מִקֶּרֶב עמיה3 (שם לא יד). ונכרת האיש ההוא מִקֶּרֶב עמו (ויקר' יז ד). ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מִקִּרְבּוֹ (במד' יד יג). וגם יד יי' היתה בם להמם מִקֶּרֶב המחנה עד תמם ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מִקֶּרֶב העם (דבר' ב יה-יו). כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו יי' אלהיך מִקִּרְבֶּךָ (שם ד ג). ובערת הרע מִקִּרְבֶּךָ (שם יג ו; שם יז ז; שם כא כא, ועוד). יצאו אנשים בני בליעל מִקִּרְבֶּךָ וידיחו את ישבי עירם (דבר' יג יד). נביא מִקִּרְבֶּךָ מאחיך כמני יקים לך יי' אלהיך (שם יח יה). ואתה תבער הדם הנקי מִקִּרְבֶּךָ (שם כא ט). לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם מִקִּרְבְּכֶם (יהוש' ז יב). ויסירו את אלהי הנכר מִקִּרְבָּם ויעבדו את יי' (שפט' י יו). והיה אדירו ממנו ומשלו מִקִּרְבּוֹ יצא (ירמ' ל כא). והכרתי שופט מִקִּרְבָּהּ וכל שריה אהרוג עמו (עמו' ב ג). והכרתי סוסיך מִקִּרְבֶּךָ (מיכ' ה ט). והכרתי פסיליך ומצבותיך מִקִּרְבֶּךָ וכו' ונתשתי אשיריך מִקִּרְבֶּךָ (שם שם יב-יג). כי אז אסיר מִקִּרְבֵּךְ עליזי גאותך (צפנ' ג יא). למה תשיב ידך וימינך מִקֶּרֶב חיקך כלה (תהל' עד יא). — ועם אֶל, אֶל־קֶרֶב, לְתוֹךְ: ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת ותבאנה אל קִרְבֶּנָה ולא נודע כי באו אל קִרְבֶּנָה ומראיהן רע כאשר בתחלה (בראש' מא כ-כא). — ועל־קֶרֶב באותה משמ': ויאמר יי' אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קִרְבּוֹ וכו' ותשב נפש הילד על קִרְבּוֹ ויחי (מ"א יז כא-כב).  — ב) ש"ז, במשמ' החלקים הפנימיים שבגוף האדם, המֵעַיִם וכדו', של אדם ובהמה: כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קִרְבּוֹ (שמות יב ט). ולקחת את כל החלב המכסה את הַקֶּרֶב ואת היתרת על הכבד וכו' (שם כט יג). ורחצת קִרְבּוֹ וכרעיו (שם שם יז). וְקִרְבּוֹ וכרעיו ירחץ במים (ויקר' א ט). וְהַקֶּרֶב והכרעים ירחץ במים (שם שם יג). את החלב המכסה את הַקֶּרֶב ואת כל החלב אשר על הַקֶּרֶב (שם ג ג ועוד). ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וְקִרְבּוֹ ופרשו (שם ד יא). כי אין בפיהו נכונה קִרְבָּם הוות קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון (תהל' ה י). יחפשו עלות תמנו חפש מחפש וְקֶרֶב איש ולב עמק (שם סד ז). — והמה קִרְבּוֹ, כמו המו מעיו, התרגש והתפעל: על כן מעי למואב ככנור יהמו וְקִרְבִּי לקיר חרש (ישע' יו יא). — ומ"ר4: ברכי נפשי את יי' וכל קְרָבַי את שם קדשו (תהל' קג א). — ובמשמ' מסֻפקה: קִרְבָּם5 בתימו לעולם משכנתם לדר ודר (שם מט יב). — ואמר בן סירא: קרב עני אל תכאיב ואל תמנע מתן ממסכין (ב"ס גני' ד ג). שנות חיים על קרב צולל וקם בבקר ונפשו אתו (שם לד כ). — ובתו"מ: אילו דברים בפסח דוחין את השבת, שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו אבל צליתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת (פסח' ו א). שלשה עשר שלחנות היו במקדש שמונה של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרבים וכו' (שקל' ו ד). איל קרב באחד עשר (כהנים), הבשר בחמשה, הקרבים והסלת והיין בשנים שנים (יומ' ב ו). נטל את הקרבים ונתנן למי שזכה בהם להדיחן וכו' והקרבים מדיחין אותן ג' פעמי' (תמי' ד ב). קרביים6 לאו בשר ואוכליהן לאו אינש (רשב"ג, תוספת' נדר' ג ה). קירבי דגים ועובר אין נאכלין אלא מן המומחה (שם בכורות א יב). חלב מהותך וקירבי דגים שנמוחו אדם נותן לתוכן שמן כל שהו ומדליק (בשם רב, שבת כא.). לשכת המדיחין, שם היו מדיחין קרבי קדשים (יומ' יט.). אין משרביטין את הבהמה ואין נופחין בקרבים ואין שורין את הבשר במים (ת"ר, ב"מ ס:). כסימני ביצים וכו' כך סימני קירבי דגים (ע"ז מ:). עד שיאמר אלו דגים ואלו קירביהן (רב נחמן, שם שם). בכל נפלאותי אשר אעשה עמו אין כתיב כאן אלא אעשה בקרבו וכו' כמה אותות ונפלאות עשיתי בקרביהן והן מנאצין אותי בענין שנא' והקרב והכרעים וכו', ומעין שלא היה (המן) יוצא מהן וכו' (ר"ש בן יוחאי מד"ר במד' ז). כך אמרו אם אדון הוא על כל האומות כשם שהוא אדון עלינו בקרבנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו (ר' יהודה, פסיק' רב', מני אפרים, נה.). אם מרחישים אנו בקרבנו דברים היש ה' בקרבנו והוא יודע מה מרחישים בקרבנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו (ר' אבהו, שם שם). — ובסהמ"א: התקרה העליונה של פה מבדלת בין הליחה שבראש לבין הליחה שבקרב העליון הוא האסטומכוס (שבתי דונולו, חכמוני, פרוש נעשה אדם, יצירה, ורשה, סד.). אסרו רגלי בכבלי חרון והשיקו קרבי במוקדי עולם ומגני ביום אידי אמרו האח (מנחם בן סרוק, אגרת אל חסדאי אבן שפרוט, תשו' תלמי' מנחם, XXV). והתנגשו והתקדשו והבעירו בקרבים להבים והקירו מסלעי הצלעות דמעות (ר"י חריזי, תחכ' ב, 29). ובקרב קרב המדע זרועותם נטויות (שם טז, 161). — ואמר הפיטן: ובלשון חסידים תתרומם ובקרב קדושים תתקדש (נשמת, שחרית לשבת). אך קרב בלי סרב לבד תחפץ וענית (רי"צ גיאת, יד תתיר, שעה"ש 21). ואמר המשורר: לך תקריב קרב7 לבה כקרבן וצלעותיו עצי אש מערכתה (רשב"ג, לך נפשי, שם 40). ויענו (העינים) אדי קרבים עוללו כי יעלו נצח להורידנו (רמב"ע, הרף נדד, ברודי, מט). הנמצא בקרבים8, אפסי ארץ הקים (ר"י הלוי, יה אנה אמצאך, דיואן ג, 150). לא יוכלון שאתך כלים בוא ושכון קרבים (ראב"ע, אי ישן, איגר 196). — ומ"ר קְרָבוֹת, חדרי קְרָבוֹת, חדרי חדרים, בהשאלה למעמקי הלב, ואמר המשורר: בארון גנזה אביר התעודה ועזוז צפנה בחדרי קרבות (הוא, אצולה לפנים, שם 13). — וּמִקֶּרֶב לב, במשמ' מעמקי הנפש, נוהג בספרות ובדבור.