* 1, קורבה, ש"נ, — כמו קִרְבָה: לא אסרה תורה אלא קורבה2 של גילוי עריות בלבד (ר' פדת, שבת יג.). אפילו שום קורבה אסור (עולא, שם שם). — ובסהמ"א, גם במשמ' קרבת משפחה, קרבה ענינית וכדו', Verwandtschaft; parenté, affinité; relationship: מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים (רש"י, בראש' כט יד). כי אין קורבה אל אלהים אלא במצות האלהים ואי אפשר לדעת מצות אלהים אלא מדרך נבואה ולא בהקשה ולא בסברא, ואין בינינו ובין הדברים ההם קורבה אלא בקבלה הנאמנה (ר"י א"ת, כוזרי ג נג). הלא די בקורבה הזאת (של קדושי ישראל אל האלהים) להפגיע ולכפר עונות רבות (שם ד כג). וכל מה שיש לו הרגש והשגה וחוש מעולה מאשר אין לו זה בעבור קורבתו ממדרגת הסבה הראשונה (שם ה כ). האהבה הטבעית אשר לאבות ולבנים ולאחים ולשאר הקרובים וכו' יכנו אותה בשם קורבה והוא כולל אהבת כל הקרובים (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, תולדות, כד.). האהבה מיטב הקורבה והקורבה מבחר היחס (ר"י זבארה, שעשועים ז, דודזון, 75). הגרים אין להם קורבה (להיות פסולין לעדות) (טוחו"מ לג). ואינו רגיל לילך אצל קרובותיו ממשפחת אמו דלא חשיב בעיניו קורבתם קורבה כל כך (לבוש, אה"ע טו ז). בהיות שראובן הנז' היה דודו של נפתלי הנז' ובעד הקורבה עשו מה שעשו (שו"ת מהרשד"ם חו"מ סח). ויצא פסק דין הראשון וכו' שלא לקבל שום רב ומורה שיהיה לו איזה קורבה בקהלה (פרח מטה אהרן א מד, צב.). — ואמר הפיטן: ואת נשמתך האהובה בכל מיני חבה ובכל אהבה וקורבה תמיד יזכור אלהים לטובה (מענה לשון כ).