ש"נ, סמי' קִרְבַת, מ"ר קְרָבוֹת, — יחס אל העצם הקרוב, Nähe; proximité; -y: ישאלוני משפטי צדק קִרְבַת אלהים יחפצון (ישע' נח ב). ואני קִרְבַת אלהים לי טוב שתי באדני יי' מחסי (תהל' עג כח). גער חית קנה עדת אבירים בעגלי עמים מתרפס ברצי כסף בזר עמים קְרָבוֹת1 יחפצו יאתיו השמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלהים (תהל' סח לא-לב). — ובסהמ"א: ואתה יודע מה שיש בקרבתה (של האשה) מהפחיתות ומה שיש בכניעות אל האשה מהגריעות (ר"י א"ת, כוזרי ג נג). ולא תקח (הרגל) הימנית כי טוב ממנה השמאלית לקרבתה מן הלב והחום הטבעי (ר"י זבארה, שעשועים ח, דודזון, 94).