*, קורה, ש"נ,, — קֹרַת רוּחַ1. נַחַת רוּחַ, נחמה, רצון, Befriedigung; content(e)ment; satisfaction: ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה (ר' יעקב, אב' ד יז). אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה (רב יהודה, יבמ' סג:). אומדין כמה אדם רוצה ליתן וכו' בין שפחה בעולה לשפחה שאינה בעולה להשיאה לעבדו וכו' שיש לו לרבו קורת רוח הימנו (כתוב' א:). (אם) יש בו באדם תורה וכו' א"ל הקב"ה, ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם (מד"ר ויקר' ג). לפי שנפתלי כיבד את אביו יותר מדי, שהיה אביו שולחו לכל מקום שירצה והיה זריז במשלחתו ומצא קורת רוח ממנו (ר' יודן, שם במד' יד). מת משה נסתלקו שלשתן (הבאר, המן וענני הכבוד) וכו' ולא ראו ישראל קורת רוח מן אותה שעה (שם שה"ש, שני שדיך). אמר להם (משה) המתינו לי עד שאברך את ישראל שלא מצאו ממני קורת רוח בעולם מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחן (תנחו' ואתחנן ו). בני אתה וכו' כעבד שרבו עושה לו קורת רוח ואומר מחבב את לי כבני (מדרש תהלים ב ט). למלך בשר ודם שיש לו בן יחיד במדינה, שיגר אצלו שליח, אמר לו, שחוט שוורים הרבה ואכול בשר ובני צאן הרבה וכו' כדי שיצא בן המלך וכו' ויבוא אביו וימצא הימנו קורת רוח (סדר אליהו רבה טז, מא"ש, 82). למלך בשר ודם שאמר לבנו, בני, צא והרוג את כל הלסטים הללו, אם נופלים בידך אל תהנה מממונן כלום וכו' בחזירתו יצא אביו לקראתו, אמר לו ברוך אתה, תהא לך קורת רוח בעולם שלא נהנית מממונן כלום (שם כג, שם, 128). התחיל (משה) עצב, אמ' לו הקב"ה, אני עושה לך קורת רוח, הנך שוכב עם אב' ואין לשון שכיבה אלא קורת רוח כענין שנ' כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי ואומ' ושם ינוחו יגיעי כח (מדרש תנאים, דבר' לא יד, הופמן, 179-180). — ובסהמ"א: והאזהרה שבחובות הלבבות וכו' ומאוס בטוב ואנשיו ומצוא קורת רוח במרעים וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ד). אמר, פלונית שפחתי עשו לה קורת רוח, עושין לה קורת רוח ואינה עובדת אלא עבודה שהיא רוצה (שו"ע חו"מ רמ ד). — *קֹרַת נֶפֶשׁ, כמו קֹרַת רוּחַ: יהי רצון וכו' ונמצא ייחול לבבינו ותבוא לפניך קורת נפשנו לטובה (תפלת רבי יוחנן, ירוש' ברכ' ד ב; וכעין זהר' אלעזר בבלי שם טז:).