ש"נ, כנ' קָרָתוֹ, — כמו קֹר, מצב הדבר והזמן הקַר, Kälte; froid(eur); cold(ness): מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גובי החונים בגדרות ביום קָרָה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים (נחו' ג יז). משליך קרחו כפתים לפני קָרָתוֹ מי יעמד1 (תהל' קמז יז). מעדה בגד ביום קָרָה חמץ על נתר ושר בשרים על לב רע (משלי כה כ). ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בַּקָּרָה (איו' כד ז). מן החדר תבוא סופה וממזרים קָרָה (שם לז ט). — ובסהמ"א: ויוודע רפיון בגוף וכמו לכת הנמלים בכל הגוף וקטטה ופלצות וקרה בכל הגוף (אסף הרופא, 43). מקפאון קרתה (של הלבנה) שהיא כשלג מצמחת את הצמחים כמו השלג (שבתי דונולו, חכמוני ליצירה ד, ורשה, עא:).