*, פ"י, — כמו א. קָרָא1, א) במשמ' השמיע קול: אפילו הוא ממתין עד קרות הגבר הרי אלו לא יצאו עד שש שעות (בית הלל, תוספת' פסח' י ט). מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בביתו של בייתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהילכות הפסח כל אותו הלילה עד קרות הגבר (שם שם יב). אוכלין ושותין (בליל תענית) עד קרות הגבר (ר' שמעון בן אלעזר, שם תענ' ב ו). האומר שחטו תרנגול זה שקרא ערבית ותרנגולת שקרתה גברית, יש בו משום דרכי האמורי (שבת סז:). — ב) וקרה ערר על פלוני וכדו': מעשה בשפחה בדרום שהיו קורין עליה ערר וכו' (בשם ריב"ל, ירוש' קדוש' ד ו). ולמה לא בראה לו תחילה, אלא צפה הקב"ה שהוא עתיד לקרות עליה תיגר לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו (מד"ר בראש' יז). — ג) קרא את פלוני, שיבא, הזמין אותו: ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום (שבת יח ג). הראשון שבגנבים גוֹנב דעת הבריות והמסרב לחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו וכו' (מכי' משפטים יג). מעשה ברבן גמליאל שאמר יקרוני שבעה זקינים לעלייה וכו' (ירוש' סנה' א ב). — ד) ובמשמ' קריאת שם, נתן שם לפלוני או לדבר: אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי (ר' אליעזר, דמאי ד ג). מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרות להם שם (מע"ש ה ט). אין קורין מעֻוָת אלא למי שהיה מתוקן מתחלה ונתעות (ר' שמעון בן יוחאי, חגי' א ז). משבא אלעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן (סוטה ט ט). בתחילה היו קוראין אותן אוספי שביעית, משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית (ר' שמעון, סנה' ג ג). היא שלמים וולדה עולה וכו' הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קימים (ר' יוסי, תמורה ה ג). (צלע) של ימין קורין גדולה שהכבד תלויה בה (תמיד ד ג). בן שלשה עשר חדש וכו' ר' טרפון קורהו פלגס, בן עזאי קורהו נוקד, ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא (פרה א ג). ערבה שהיא טבול יום לשין בה את העסה וקוצין ממנה חלה ומקפת וקורין לה שם (טבו"י ד ג). ירמיה אמר האל הגדול הגיבור וכו' לזה נאות לקרות גיבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק וכו' (ירוש' ברכ' ז ד). תורה קראת לאשכול תירוש ובני אדם קורין לגרוגרת תירוש (שם נזיר ב א). ומן העיר לקח סריס אחד וכו' ולמה קוריהו סריס, שמסרס את ההלכה (שם סנה' א ב). אין קורין אבות אלא לשלשה ואין קורין אמהות אלא לארבעה (ברכ' טז:). כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע (רבה בר הונא, תענ' ז:). הרי זו תמורת עולה וכו' אם לכך נתכווין מתחלה, הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימין (ר' יוסי, נדר' סט:). אמר להם (איש אחד לאנשים שהלכו לקבל את פני רשב"א) למי אתם קורין רבי (ד"א ד). בראשית ברא אלהים, ר' יודן בשם אקילס, לזה נאה לקרות2 אלוה (מד"ר בראש' א, תאודור, 10). כיון שברא אדם הראשון כינס כל בהמה חיה ועוף והעבירן לפניו, אמר ליה, מה שמותם של אלו, אמר, לזה נאה לקרותו שור ולזה נאה לקרותו סוס (פסיק' ר"כ, פרה ד לד.). — ובינ' פָעוּ', קָרוּי, אדם או דבר קרוי כך וכך, הוא נתכנה במלה זו במקרא: ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה, זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית וכו' (תרומ' ג ז). קונם שאיני נהנה למולים, אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם, שאין הערלה קרויה אלא לשמם (נדר' ג יא). הואיל ויום טוב הראשון ואחרון קרויין מקרא קדש וחולו של מועד קרוי מקרא קדש, אם למדת על יום טוב הראשון ואחרון שהן קרויין מקרא קדש הרי הן טעונין חגיגה, חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש דין הוא שיטען חגיגה (מכי' בא ז). הרי אתה דן, מעשר שני קרוי קודש ונטע רבעי קרוי קודש וכו' (ר' ישמעאל, ספרי במד' ו). שהראהו המקום למשה את כל הקרוי א"י (שם שם קלה). מצינו שאף ימין קרויה יד (ר' יוסי, שם דבר' לה). נמצא (חרמון) קרוי ד' שמות (שם שם לז). שאיפה גדולה ואיפה קטנה קרויה איפה (ר' אלעזר בן חנניה, שם שם רצד). כי לא אחפוץ במות המת וכו' אילו הרשעים שאפילו בחייהן קרויין מתים (ירוש' ברכ' ב ג). מאן דאמר כל השבטים קרויין קהל אין צריך לברך (שם שם ט א). אין לך קרוי צמר אלא צמר אלים בלבד (ריב"ל, שם כלא' ט א). כנפשך, מיכן שלא יאכל הפועל יותר על שכרו, מניין שנפשו קרוייה שכרו נאמר כאן נפשו ונאמר להלן נפשו וכו' (שם מעשר' ב ז). מניין שהשיר קרוי כפרה וכו' (שם פסח' ד א). נשמה שנתתי בכם קרויה נר (שבת לב.). ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם3 ואין העכו"ם קרויין אדם (רבי שמעון בן יוחאי, יבמ' סא.). לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך, כל הראויה לגר קרויה נבלה, שאין ראויה לגר אינה קרויה נבילה (ע"ז סח.). שמעה עמי ואדברה וכו' לשעבר היו קרויין ישראל כשאר כל האומות סבתא ורעמ' וסבתכא, מכאן ואילך אין נקראין אלא עמי (ר' יודן בר' סימון, מד" רות א). — וקָרוּי שם ראובן על שמעון, שמעון נקרא על שם ראובן: כל ששם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו אסור אף ביוצא הימנו (ר' יהודה בן בתירא, נדר' ו ח). כל שאין שם הראשון קרוי עליו אינו רשאי לחולקו (תוספת' ב"מ יא ט). — ה) ובמשמ' קרא בספר: כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן (שבת טז א). מסרו לו (לכהן גדול) זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום (יומא א ג). אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו, ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים, זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל (שם שם ו). מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום, ואם אינו יודע לקרות גוללן (ב"מ ב ח). ואל יהו קורין בהן (בדברי תורה) כקורין בספרי מירס (מדרש תהלים א). — ו) וקרא פרשה ידועה במקרא, קרא את שמע, פרשת בכורים, את המגלה וכדו':  מאימתי קורין את שמע בערבית וכו' רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר, מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע, אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות (ברכ' א א). חתן אם רצה לקרות קריאת שמע בלילה הראשון קורא (שם ב ח). יש מביאין בכורים וקורין, מביאין ולא קורין וכו' (בכורים א ה). בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו (שם ג ז). בחמשה עשר בו (באדר) קורין את המגלה בכרכין (שקל' א א). פרשה גדולה קורין אותה בשנים וכו' ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע (תענ' ד ג). כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין (את המגלה) בחמשה עשר (מגי' א א). הקורא את המגלה למפרע לא יצא וכו' אבל קורין אותה ללועזות בלעז (שם ב א). הכל כשרין לקרות את המגלה חוץ מחרש שוטה וקטן (שם שם ד). ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים (שם ג ד). בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים (שם שם ה). בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן ואין עולים להם מן החשבון (שם שם ו). וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מצותן שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו (שם שם). בדין היה שיהו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום (ר' יהודה בר זבודא, ירוש' ברכ' א ח). שנים קורין בתורה ואין שנים מפטירין בנביא (שם שם ה ג). אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת (שם שבת ו א). מעשה שקריתיה (את המגלה) לפני ר' יהודה באוש' (ר', שם מגי' ב ד). מעשה בר' מאיר שהיה באסייא ולא היה שם מגילה כתובה עברית וכתבה מפיו וקרייה (שם שם ד א). וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע וכו', א"ר יהודה אמר שמואל, אף בגבולין בקשו לקרות כן וכו' (ברכ' יב.). — ז) ובצרוף, קרה ושנה, קרה ולא שנה וכדו' בהוראות שונות4: מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי רבי אלעזר בן עזריה ואחרי רבי עקיבה והיו עסוקין במצות והגיע עונת קריאת שמע וקריתי ושניתי וכו' (ר' יודה, ירוש' שם א ה). לקרות את יודע לדרוש אין את יודע (ר' חייא לר' יונתן, שם שם ב ג). אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה (בבלי, שם ד:). אם קרית לא שנית ואם שנית לא שלשת, אם שלשת לא פירשו לך וכו'5 (ר' חייא לר' יונתן, שם שם יח.). רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה וכו' אבל עמי הארץ אל יכנסו, דחק ר' יונתן בן עמרם ונכנס א"ל, רבי, פרנסני, אמר לו, בני, קרית, א"ל לאו, שנית, א"ל לאו וכו' (ב"ב ח.). אמר הקב"ה למדו מפרו של אליהו ומן העורבים וכו' מנין, ממה שקרינו בענין והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וכו' (מד"ר במד' כב). וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר וכו' שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך, א"ל וכו', פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (שם אסתר ז יז). — וכמֻנח בדרוש של כתובים, אֵל תִּקְרֵי, כמו אל תקרא6: חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות (אב' ב). דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת אל תקרי כאן אלא ארץ הולכת וארץ בא ודור לעולם עומד ולפי ששינו מעשיהם שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית (ר' יהושע בן קרחה, ספרי דבר' מז). דרך כוכב מיעקב, אל תקרי כוכב אלא כוזב (מד"ר איכה ב). — וקורני עליו: אפילו מדד בקופה ונותספו אחרים עליהם קורני עליו ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה וכו' (ספרי במד' ו). — ובסהמ"א: וכל מה שיש תחת ארבע המצרנין הללו הנזכרים לעיל נתננו לפלוני בר' פלוני זהו מתהום ארעא ועד רום רקיעא ביציאה וביאה בעפר ובאדמה ובעצים ובאבנים, קרוי7 שדה ושאינו קרוי שדה, עבוד ושאינו עבוד וכו' (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 22). כל מנוי שהאדם ממונה עליו ומוטל עליו לעשותו קרוי משמרת בכל המקרא ובלשון המשנה וכו' (רש"י, במד' ג ז). אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה מהיר לקרות ולדקדק (רמב"ם, ת"ת ב ג). אין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור (הוא, תפלה יב ו). ולענין מה ששאלת אם הבן קרוי ראוי לירש בחיי אביו וכו' (תשו' הרמב"ם שטז, א"ח פרימן, 285). ויפה קרית, ויפה שנית, ויאות הקשית (ר"ז אלצ'אהרי, מחב' מה מס' המוסר, קבץ על יד ה, מטמוני מסתרים, 21). — ואמר הפיטן: אמֵיץ לעם קרויי בשמך (ינאי, תמוך מידורות, קרוב' ימים נוראים, זולאי, של). — ואמר המשורר: יום זה קרוי נוצר8 להעריך נר יציץ במסגור (סעדיה, שישי יחידה, שירי תימן, 40). 

— נִפע', *נִקְרָה, — כמו נִקְרָא: היה כתוב טופס לכל אחת ואחת והעדים מלמטה, את שהעדים ניקרין עמו כשר (גיט' ט ה). ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע, את שהעדים נקרין בסופו כשר (שם שם ז). למה נקרו אנשי כנסת הגדולה, שהחזירו הגדולה ליושנה (ר' סימון בשם ריב"ל, ירוש' ברכ' ז ד). מקדם היו קורין אותו בית אל ועכשיו קורין אותו בית און, תני בשם רבי אלעזר, לא רצה להיקרות עמדה קורין אותה עמידה, דא"ר אבא בר כהנא, תמו צווחין לפעלה טבא עמדה וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה9 (שם שבת ט א). רוצה הוא ליתן כמה וליקרות חתנו של פלוני (ר' יוחנן ורשב"ל, שם כתוב' ה א). — ובסהמ"א: כל הלוקח פרות מחנוני על מנת שיפרע לו נקרית הקפה (שו"ת הגאו' מן הגני', 249). 

— הִפע', *הִקְרָה, — כמו הקריא: בראשונה כל מי שיודע לקרות (פרשת בכורים) קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו, נמנעו מלהביא, התקינו שיהו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע (בכורים ג ז). מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו (את ההלל), עונה אחריהן מה שהן אומרין (סכה ג י). וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, עד כאן היו מקרין (יבמ' יב ו). היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני וכו' (גיט' ג א). מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים (יבמ' קא.). היה אדם אומר לחבירו הקריני דף אחד ואומר לו אין בי כח (בשם רשב"ל ור' חנינא, מד"ר איכה א, היו שריה כאילים).