* 1, קִרְוְיָּה, ש"נ, — דלעת שהריקוה להשתמש בקלפתה אף ככלי2, lagenaria, וגם כלי חרס בצורת הדלעת: האבן שבקרויה3 אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה, ואם לאו אין ממלאין בה (שבת יז ו). הטופל את הבריא טהור ואת הרעוע טמא וכן בהידוק הקרויה4 (כלים ג ה). קרויה שהטבילוה במים שאין ראוין לקדש מקדשין בה עד שתטמא (פרה ה ג). הקרויה מאימתי מקבלת טומאה משתיגמור מלאכתה, רבן שמעון בן גמליאל אומר משיוציא את בני מעיין מתוכן (תוספת' כלים ב"מ סוף פרק ז). וישבה בביתך, בבית שמשתמש בו, נתקל בה ונכנס, נתקל בה ויוצא דומה לקרויה5 ורואה בניוולה (ספרי דבר' ריג, עפ"י כ"י, בהגהות מאיר איש שלום). כאחד שנפחתה גלגלתו עשו לו הידוק של קרויה וחיה (ר' יוסי בן המשולם, חול' נז:).
1 [הנקוד שבפרוש המשנה לרמב"ם, קֵרוּיָה (עי' בהערה לקמן) אינו נראה. אפשר שגם שם הדלעת ברומ' cucurbita מקורו בצורה שמית קדומה של קרויה, שכנראה שמשה אף שם פרטי (קרוה) בכתבת החרס הקדום שנמצא בעֹפל על יד חומת ירושלם (עי' ידיעות החברה לחקירת א"י, ת"ש עמ' 1-8), והשוה דברי לֶו, אצל קרויס Lehnw. II, עמ' 564]
2 [כן משמש כידוע גם קֻמְקוּם, שמקורו ברומ' cucumis, cucumer, כשם לצמח הדלעת. ומכאן cucumber, וכדומ'.]
3 [נ"א: שבקירויה, שביקרוייה, עי' הוצ' שטראק.]
4 בגוף הערבי של פרוש המשנ' לרמב"ם מנֻק' קֵרוּיָה.
5 [בדפוס': רואה בקרויה, ובילק' שמע' בקילקולה, וברש"י לפסוק בבכייתה, אך עי' לֶו במקום הנ"ל.]