* 1, ש"ז, מ"ר קרומים, קרמים, קרומות. — עור או קליפה המכסים על דבר, Kruste, Haut; crùte, peau; crust, skin: אלו טריפות בבהמה וכו' ניקב קרום של מוח וכו' (חול' ג א). נפחתה הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח (שם שם ב). בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל והשאת בקרום ביצה שניה לה כצמר לבן (ר' מאיר, נגע' א א). היתה כשלג ונעשית כסיד ההיכל כצמר לבן וכקרום ביצה וכו' היתה כקרום ביצה ונעשית כצמר לבן כסיד ההיכל וכשלג (שם ז ב). קרום שעל המכה טמא ומטמא (מקוא' ט ד). מקרום ביצה ולמעלה טמא (יהושע בן ר' עקיבא, תוספת' ראש נגע'). ושאמרו חוצצין ושאמרו אין חוצצין לא מטמא ולא מטמאין חוץ מקרום שעל גבי המזבח2 והאגד שעל גבי המכה (ר' יוסי בר' יהודה, שם מקוא' ו ח). ואת חלבם תקטיר, בחלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר (ספרי במד' קיח). קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום (רבה, חול' מג.). נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח וכו' (שם נו.). לעוף של מים, הואיל ואין לו קרום, אין לו קרום סלקא דעתך, אלא הואיל וקרומו רך (שם שם). — ובסהמ"א: בכ"ד מקומות יש לנקות את הבשר בבהמה מן הדם ומן החלב וכו' קרום של מוח ושני מזרקין של צואר וכו' ושני קרמים של בצים ושני חוטים של בצים וכו' ושני חוטים של כליות ושני קרמים של כליות וקרום של טחול (והזהיר, ויקרא, ב.). וחמישה קרמים הם, של כסלים ושל טחול ושל כליות וכו' ושל בצים ושל מוח (שם שם, ג.). תידע לך שכמה פצעים נופלים בראשו של אדם ואינו מת וכיון שקרום מוחו ניקב מיד הוא מת (שו"ת הגאו' מהגני', גינצבורג, 33). נולד בתחלת יצירתו בשדר ועצמו וגידיו ועורו ועורקיו וקרמיו וכל שיהיה ממנו הכל בבת אחת (ר"י ברצלוני, פרוש יצירה, 273). יש בגוף הבהמה חוטין וקרומות שהן אסורין (רמב"ם, מאכלות אסורות, ז י). שני קרומות יש למוח (כוזרי ד לא; רמב"ם שחיטה ו ג). הקרומות הם בתכלית הדקיקות והרכות (פרקי משה א, א.). שבריאות השכל מורה על בריאות המוח וכל קרומותיו (המפרש לפרקי אבוקרט א ב לד, כ"י ברלין). למה היו הקרומות המקיפים העובר שלשה (רש"ט פלקירא, המבקש, לט). והכוכבים יש מהן שנקראים נבוכים וכו' הם שבעה בשבעה גלגלים, האחד מקיף האחר כקרומות הבצל (שם, פא). קרום הבטן, תחת עור הבטן יש קרום אחד מחלב והוא מכסה את הקרב (שער השמים לאבי הרלב"ג ט). העור הפנימי או הקרום המוצא ריר (Schleimhaut) הוא העור האדמדם וכו' (י. טובים, הדיפתריה, 18). — ואמר הפיטן: צחצוח כקרום ביצה וצמר אם נחשבת טומאת חומרו בו יושבת (ינאי, אם יכהה, קרוב' ויקר', זולאי, קלג)3. ועי'דֹּק, צֶפֶק, קְרוּמִית.