* , קירוי, ש"ז, — שה"פ מן א. קָרָה, מעשה הַמְּקָרֶה, המניח קורות לתקרה, וגם במשמ' קורות התקרה עצמן: הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות, והלא ארון בציון היה מה עבדון ליה רבנן, סכך שהוא כקירוי1 שאדיין לא נבנה בית הבחירה (ירוש' שקל' ו א). מצינו סיכוך שהוא כקירוי דתנינן תמן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה (שם סוכ' א א). על גביהן (ע"ג התנור והכירים) אפי' כל שהו יש להן חזקה, אמר ר' זעירה ובלבד קירוי שמועיל לתנור (שם נדר' ה א). בית שאין בתוכו עשרה וקרויו משלימו לעשרה, על גגו מותר לטלטל בכולו, בתוכו אין מטלטלין בו אלא ד' אמות (רב, שבת ז.). כגון שנפרץ בקרן זוית וקירויו באלכסון דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם (הוא, עירוב' צד:). — ובסהמ"א: אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת הקירוי שלמעלה וטחין אותו ומשתמשין בו (ערוך ערך אפתא). על שפת תקרה, כנגד שפת הקרוי והבית חוץ למדתו הוא וכגון שנפרץ כותל הבית שנשתייר מלמעלה קירוי ונפרץ בית לחצר שבפניה (רש"י, עירוב' מב:). מקום שהוקף שלא לשם דירה שיש בית שלש סאין וקירו בו בית סאה קירויו מתירו (רמב"ם, שבת טז ז). בית חציו מקורה וחציו אינו מקורה בין שקירויו לפנים בין שקירויו לחוץ אין לו ד' אמות (שו"ע חו"מ קעב ו).
1 [כך נכון בדפוס וילנא (ולא בקירוי) כמו במקום המובא אחר זה, וטעה יסטרוב בפרשו את המלה כלשון מִקְרֶה.]