קֶרַע

1, ש"ז, רק מ"ר קְרָעִים, — חלק שנקרע מדבר ובפרט מבגד וכדו': ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו (על ירבעם) ויקרעה שנים עשר קְרָעִים ויאמר לירבעם קח לך עשרה קְרָעִים כי כה אמר יי' אלהי ישראל הנני קרע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרת השבטים (מ"א יא ל-לא). ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע ראה וכו' ויחזק בבגדו ויקרעם לשנים קְרָעִים (מ"ב ב יא-יב). כי סבא וזולל יורש וּקְרָעִים תלביש נומה (משלי כג כא). — ובתו"מ, גם במ"י, במשמ' החור שנגרם בקריעה, Riss; déchirure; tear: אלו דברים של עובדי אלילים אסורין וכו' היין וכו' ועורות לבובין, רבן שמעון בן גמליאל אומר, בזמן שהקרע שלו עגול אסור, משוך מותר (ע"ז ב ג). נקרע בו (בגט) קרע של בית דין פסול (תוספת' גט' ט יא). הרג את שורו וקרע את כסותו לא יאמר טול את הנבילה ותן לי את הפרה, ואת הקרעים ותן לי את הטלית וכו' (שם ב"ק ב ג). וקרע, יכול יקרע בו קרע קטן ויקיים בו מצות קריעה, ת"ל אותו וכו' יכול יקרע וישלי את הקרעים לאשפות, ת"ל באש תשרפנו (ספרא ויס, תזריע פרק טז). עשרה קרעים אסורין באיחוי, הקורע על אביו וכו' (ירוש' מו"ק ג ז).  מת לו מת אחר וכו' קורע קרע אחד לכולן (שם שם). אמרו לו מת ראובן וקרע ואחר כך אמרו שמעון מת הרי כבר יצא ידי קרעו וכו' (שם שם). כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות (ר' יהודה, שם שם ח). איזהו קרע של בית דין, בין כתב לעדים (שם גיט' ב ג). כל קרע שאינו של בהלה אינו קרע (שם ב"מ ב יג). כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע (מו"ק כד.). ואלו קרעין שאין מתאחין2 הקורע על אביו ואמו וכו' (שם כו.). עדים שאין יודעים לחתום, רב אמר, מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו (גט' יט.). עדים שאינם יודעים לחתום וכו' מביא נייר חלק ומקרע וחותמין, ולא כתב ידו של ראשון הוא, אלא מרחיב לפניהן את הקרע (שם מד:). השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע, שאם אי אתה אומר כן, נתמלא כל הבגד קרעים (ר' חייא, סנה' ס.). אחות לנו קטנה, זה אברהם שאיחה את כל באי העולם, בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע (מד"ר בראש' לט). — ובסהמ"א: תקרעי בפוך, לשון קריעה, שהפוך נראה כמרחיב קרע העין (רש"י, ירמ' ד ל). בד"א בקרעים מן הבגדים אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא הרי זה מקבל שאר טומאות (רמב"ם, כלים כב א). אם נקרע חלוקו בכונס ארבע ונתעצל לתופרו ואומ' מה חסרון יש בקרע קטן כזה והקרע מתרחב והולך עד שמתקרע כל החלוק (בית מדות, מעלת הזריזות, קושט' רע"ב, ס:). — ואמר הפיטן: כי קירע אח עד אנה לא ניתא[ח] (ינאי, אחזה רעדה, קרוב' בראש', זולאי, סה). וארבע נשים הן אסורות לכהן והאחת מהן כשרה לאחרים, ולא יגדל פרע ולא יפרום קרע ולא יחלל זרע ומקדש מבצרים (רשב"ג, בצל שדי, אזהרות). כוסי רויה באויב יום פרע, על נס שמנה כמו פי פך שמן נמצא והיה בלי סיג וקרע (יום בו ליון, כנף רננים, פזמונים, לז.).



1 [אין במקרא אלא מ"ר בלבד, וטבעי הדבר כי המלה נולדה במ"ר; הרי הרואה מעשה קריעה רואה קרעים ולא קרע אחד, וכן שברים, רסיסים, חלקים וכדו'.]

2 [ומשתמשים בבטוי זה בהשאלה על התפרדות והתפלגות לכתות, וכדומה, עי' טביוב, אוצר המשלים והפתגמים, עמ' 212.]

חיפוש במילון: