קֹרֶף
* 1, מ"ר קָרְפִּיּוֹת, קרפאות2, — כלי חרס שאין לו שולים לשבת אלא יביאו כלי חרש אחר כמין גביע ומושיבין הקורף זה עליו3: שולי קורפיות4 ושולי קוסים הצדונים, אע"פ שאינם יכולין לישב שלא מסומכין, טמאין, שלכך נעשו מתחילתן (כלים ד ג).
1 [כנראה אין כאן מלה שאולה מרומ' או יונ' (כדעת קרויס, Lehnw. עמ' 521) ולא שם מקום (כדעת הר"ש והרא"ש) אלא מלה שמית, תמורת האשור' כַרְפֻ, כַרְפַתֻ, אוגרית' כרפג, במשמ' כד, חבית, וכן בלשונות אלו כנכנ לעמת קַנְקָן בעבר' וכדו'.]
2 [עי' בנוסחאות דקלמן.]
3 [על פי לשון הפרוש המיוחס לרב האי גאון. עי' גם אפשטין למקום.]
4 [בתוספת' כלים ב"ק ג יא בהוצ' צוק"מ: הקפראות, ובדפוס: הקרפאות, אור הגנוז: הקרפראות.]