*, פ"י, —  סרק ושפשף במסרק וכדו'1  striegeln; étriller; to curry: ר' יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה ביו"ט (מפני שהוא עושה חבורה) אבל מקרצפין, וחכ"א אין מקרדין אף לא מקרצפין (ביצה ב ח; עד' ג יב). —  ובסהמ"א במשמ' גרד ביד: בתוכם היה סענדעריל באמת כבהמה נכנעת שמניחה להם לתינוקות לרכוב על גבה ולקרצף לה את הלסתות (ש"י אברמוביץ, מסעות בנימין השלישי ד, פרדס ג, 18).

—  הִתפ', °הִתְקַרְצֵף, — קרצף את עצמו: בימי הנביאים השתמשו הפרושים בהעלאת בגדי צמר על בשרם לסרד ולהתקרצף בהם תמיד (ר"א, צויפל, שלום על ישראל ב 15).