קָרְקוֹר
°, קורקור, — קול קריאת העורב, ובהשאלה לעורבים עצמם: אפיקו לי קורקור1 מהכא, כלומר הוציאו עורבים הללו שקורין קורקור (רגמ"ה, ב"ב כג.). קורקור, עורבים שדומים בצעקתן כקורין קורקור (רש"י, שם שם).
1 [בתו"מ (ב"ב כג.) קורקור הוא שם העורב, הנקרא כך על פי קִרְקוּרוֹ. ועי' קְרַק, הערה.]