° 1, ש"ז, —  שה"פ מן קִרְקֵשׁ, מעשה המקרקש, המקשקש ומשכשך: כובא חסירא שרי, דאין קרקוש בכלי פתוח, ואע"ג דכי דרי ליה א"א בלא קרקוש כיון דלא ניחא בקרקושיה דלמא מישתפיך ה"ל כמו שלא בכוונה ומותר, אבל זיקא הוי קרקוש ודומה למשכשך והוי נסך (רש"י, ע"ז ס.; ד"ה כובא). — ובמשמ' פטפוט, ואמר הפיטן: קרקוש תהפוכות מהביעך, קדוש צוה להודיעך, לא תענה ברעך (יהודה בר אברהם ליאונטי, אלהים בהנחילך, יוצ' ב שבועות, מחז' איטל' א, קנה.).