* , ש"ז, — קול המריע והצועק1 כקול העורב, הצפרדע וכדו': הביא עליהם (הקב"ה על המצרים) קלאנים, אלו צפרדעים, ר' יוסי אמר קרקורן היה קשה להם מהשחתתם (תנחומא בא ד). — ובסהמ"א: קול שאון מעיר, זו קרקור הצפרדעים (רש"י, ישע' כג ה). קצתי בחיי וכו' משמוע ריבוי נחירות הגרון במוצאכם אותה ובפרט באותיות אחה"ע הנשמעות לאזנינו להבדיל כקירקור צפרדעים באגם מים (ישראל משה חזן, שחרית הנחלה לא). — ° וקִרְקוּר המעים, הבטן, קול הגרגור הנשמע מבטן האדם2: בקרקורים והמית המעים והוצאת הרוח בלי רצון, הקרקורים יולדו מרוב רוחות ויולידום מזונות נופחים (קאנון ג ו ג ב). ואם יהיה התילדם ממותרות עבות דבקות אזי ירגיש נפח גדול וקרקור ורעש רב בבטן (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד, סו:). כאב הבטן וקרקורים שבמעים מתרפאים ע"י רפואות הנזכרות וזולתן (טוביה כץ, מעשה טוביה, בית חדש ט, קה:). ובולמוס ותעיבה וקיא וקרקורים (שם, גן נעול ו, קכ.). קרקורים צריכה למגרשי הרוחות וכו' (שם שם טו, קכב.). — ° וקִרְקוּר קיר החומה, קול ההמולה הנשמע בנפל החומה תחתיה: מקרקר קיר, יום קירקור קיר החומה (רש"י, ישע' כב ה).
1 [עי' קִרְקֵר, הערה.]
2 [וכן בסור' קורקרא במשמ' זו ובערב' תקרקר تقرقر, נשמע קרקור בבטנו.]