* 1, פ"י, — א) ירה בקשת, כִּוֵּן, schiessen, zielen; tirer, pointer; to shoot, aim: יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט2 כחץ (מד"ר במד' יב). (אשכילך) ואורך, שאני קושטך לדרך טובה (תנחו' בובר, לך לך ד). מהו מוריה, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבון העולמים, לאיזה מקום נלך, א"ל הקב"ה, למקום שאני קושטך, ואין הלשון הזה אלא לשון קישוט, שנאמר לא תגע בו יד או ירה יירה (ר' יהודה בן פלמא, שם וירא מה). — ובהשאלה, קשט לדברים, קלע אל האמת, כִּוֵּן לאמתו של דבר, treffend sagen; dire proprement; to say appropriately: אברהם יצחק ויעקב היו אוהביו של הקדוש ברוך הוא, אברהם קרא לבית המקדש הר וכו' ויצחק קרא אותו שדה וכו' ויעקב קרא אותו פלטין וכו' אמר לו הקב"ה, אתה קורא אותו בית עד שלא נבנה, חייך שאני בונה אותו וקורא אותו בית יעקב וכו' ואף אסף קשט3 לדברים ולא הזכיר בתרועה אלא יעקב (פסיק' רב', הרנינו, איש שלום, קסה:-קסו.). — ובסהמ"א: כל ימי הייתי עסוק בפסוק הזה ולא הייתי יודע לאיכן הוא קשוט4. עד שבא הרוכל הזה והודיעני (בשם ר' ינאי, קטעי מדרשים מהגני', יעקב מן, HUCA יד, 327). — ב) הוֹרה כאמת: מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורות, מן הדין קרייה, כי לי כל בכור וכו' (ר"י, ירוש' מגי' א יג). — ובינ' פָּעוּ' קָשׁוּט5, מְכֻוָּן, ישר ופשוט, וגם במשמ' מוכן ומתֻקן: לפני החכם קשוטה ומוכנת אורח חיים (רש"י, משלי יה כד). ואדונו כתב כי דין פשוט וקשוט דראובן נוטל ב' שלישים וכו' (מרדכי כתוב' רלז). — ואמר הפיטן: קשוטים וקשורים (ינאי, קרוב' במד' זולאי, קעז). מוד שלישים אמרים קשוטים, הורדת היום לקץ ארבעים פשוטים (רסע"ג, תאחר מיום, סליח' יוה"כ סדור רסע"ג, רצד). בחורי חניטי, ילדי מעוטי, בעדת קשוטי, כללי ופרטי (רשב"ג, שזופי פליטי, ביאליק–רבניצקי ב, 220). ידיו קשוטות מקבלות הגיונים שוקיו רמו להדוך גאונים (משלם בר קלונימוס, ג, נעול אוה, יוצ' ב פסח). יאתה רממות לרם בכחון ישגיב ומי קשוט שנון שבחו להשגיב (קלונימוס מלוקא?, יאתה תהלה, קרוב' שחר' יוה"כ). מאכלת לקוחה וצואר לשחיטה פשוט, נתכפה סמיכה ולקרץ אב קשוט (בנימן בר זרח, אמונים, סליח' מנח' יוה"כ).

— פִע', *קִשֵּׁט, — א) כמו קל: הם נוטלין ומקשטין עליו חצים ואיכפת6 לו, שנאמר לא יבריחנו בן קשת, והם נוטלין אבני קלע וזורקין עליו, והוא סבור שהן כקש (פסיק' ר"כ, פסקא אחריתא דסוכות, בובר, קפח). הורני ה' דרכך, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם ראיתני יוצא מן הדרך, קשטני בשבילך, הוי הורני ה' דרכך (מדר' תהל' פו). כמט' לחץ, כקורת החצים שהכל מקושטין7 בה והיא עומדה (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 267). — ב) קשט את עצמו או זולתו, שם לו כלי פאר, התקין לו עדיים8, schmücken; orner; to adorn: במדה שאדם מודד בה מודדין לו, היא קשטה את עצמה לעברה, המקום נוולה (סוט' א ז). באומות אדם מקשט את אשתו ומוסרה לאחר, אדם מקשט את עצמו ונמסר לאחר (ספרא ויס, קדושים פרק יא). למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן, פיקחין שבהם קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך וכו' שמח המלך לקראת פיקחים וכו' אמר הללו שקישטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו, הללו שלא קישטו עצמן לסעודה יעמדו ויראו (ריב"ז, שבת קנג.). היא (סוטה) קשטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות (רבי, סוטה ח:). התקוששו וקשו וכו' קשט9 עצמך ואח"כ קשט אחרים (ר"ל, סנה' יח., ושם יט.). מעשה ברבי טרפון שישב ושנה לתלמידים ועברה כלה לפניו, צוה עליה והכניסה בתוך ביתו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה וכו' (אדר"נ מא). מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט10 כלות (רבי שלמאי, מד"ר בראש' ח). קישטה (הקב"ה את חוה) ככלה ואח"כ הביאה לו (לאדה"ר) (שם שם יח). את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה אחת הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין אח"כ הביאה לו (רבי חמא בר חנינא, שם שם). בנוהג שבעולם כלה מקשטין ומבשמין אותה ואח"כ מכניסין אותה לחופה (ר' לוי, שם שמות כג). כל המנבלת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה, כל המקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה (שם במד' י). התקששו וקשו, נקשט11 עצמן ואחר כך נקשט אחרים (ר' יאשיה, שם איכ' ג, נחפשה דרכינו). לאשתו של בולדריס שהיתה מקשטת עצמה בפני שכינותיה, אמרו לה שכינותיה בעליך אינו כאן, בפני מי את מקשטת עצמך, אמרה להן בעלי מלח הוא, אם יזדמן לו מעט רוח תכף יבוא ונמצא עומד למעלה מראשי, לא מוטב שיראה אותי בכבודי ולא בניוולי (בר קפרא ורבי יצחק בר קפרא, שם קהל' סדרא תליתאה, בכל עת יהיו בגדיך). מה אעידך, מה תכשיטים שלא קישטתי אתכם (פסיק' רב', אנכי אנכי, קנג:–קנד.). בשעה שיצאו ישראל ממצרים ובאו למדבר סיני וקבלו את התורה, באותה שעה קישטם הקדוש ברוך הוא בשלש עשרה תכשיטים (רבי תנחומא ברבי, שם קנד.). הסוס הזה את ממתגו והוא בולם, מכשכשו והוא בולם, מקשטו והוא בולם (פסיק' ר"כ, זכור, כד:). —  ובסהמ"א: משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו וכו' (רשי"י, שמות לב לא). אמ' לו הקב"ה (למלאך המות) לך וקשט עצמך בסימני המיתה  וכו' הלך וקישט את עצמו12 ועמד על פתחו של ר' יהושע בן לוי, אמ' לו, הקב"ה שלחני ליקח את נפשך, אמ' לו חוס ושלום, איני מוסר נפשי בידך וכו' מיד עלה לרקיע וכו' אמ' לו הקב"ה לך וקשט עצמך בסימני המיתה ולך וקח את נפשו וכו' (ספר המעשיות, גסטר, 96). כל המקשט את גופו כדי להתגאות הרי זה שוכח השם ב"ה (אורחת צדיקים, שער הגאוה, ב.). כשראתה שמסר כל מה שיש לו בידה, מיד שבעה נפשה וכו' קשטה עצמה והטיבה דרכה ולא גנבה עוד (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, ענעלאו, 341). — °ובהשאלה: ואילו היינו מעלים בלבינו כי השקפת המלכים על הנסתר ממצפונינו בהשקפתם על הנראה מגופינו, לא היינו מתעכבים לקשט מצפונינו כרצונם ממנו (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). — ואמר הפיטן: גם עשתונות קשטנו והכננו סתרי טוחות (אליה בן שמעיה, יי אלהי ישראל, סליח' ד עשי"ת). קדוש מארצו קצע קרוצו, קוממיות הפריצו, קשטו ממערצו (שלמה הבבלי, אל נשא, יוצ' שבת בראשית). רחק מעשק והיה תם, קשט מעבדיך והצדק אותם (שמעון בר יצחק, תתעב, סדר ב שבועות)13. — °וקִשֵּׁט מדות האל ודיניו14, צִדֵּק אותם: מפני קשט, לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי עמדו לו כמה נסיונות (רש"י, תהל' ס ו).

— פֻע', *קֻשַּט, בינ' מְקֻשָּׁט, — א) יָרוּי, מְכֻוָּן: מהו המוריה, אמר רבי שמעון בן יוחי, בארץ שהיתה מקושטת כנגד מזבח של מעלן, או ירה יירה15 (פסיק' רב', בחדש השביעי, איש שלום, קע.). — ב) שקשטו אותו, שקשט את עצמו בעדיים: למלך שכעס על אשתו וחזר' בבית אביה, אמר לה הוי מקושטת בתכשיטיך כשתחזרי לא יהו עליך חדשים וכו' (ספרי דבר' מג). למלך שאמר לאשתו תהא מקושטת ומתוקנת לפני וכו' כך אמר הקב"ה לישראל, בני, הוו מתוקנים ומקושטים לפני במצות (מסכת תפלין, ז' מסכת' לקירכהיים 21). יצאת מקושטת כזונה (מד"ר בראש' פ). ונערה יוצאת מקושטת ומבוסמת ומפתה אותו (שם במד' כ). — ובסהמ"א: שאותן שבעת ימי המלאים היה משה מקריב קרבנות ואהרן ובניו מקושטים ככלות (קטעי מדרש ואגדה, גנזי שכטר א, 83). ואל תסתכל בנוי אשת איש, ולא במקושטת בבגדי צבעונין (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 482). —  ואמר הפיטן: גלתה מארצה כלה מקשטה, בעון מעשרות ושמטה (ר"א קליר, איכה ישבה חבצלת, קינ' ת"ב).16

— הִתפ' *הִתְקַשֵּׁט, — א) קִשֵּׁט את עצמו: המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה (כתוב' ז ג). ואלו נדרים שהוא מפר וכו' אם אתקשט ואם לא אתקשט (נדר' יא א). כל שיש בידו אומנות למה הוא דומה, לאשה שיש לה בעל, בין שמתקשטת ובין שאינה מתקשטת אין הכל מסתכלין בה, אם אינה מתקשטת היא תהא לה מאירה, וכל שאין בידו בידו אומנות למה הוא דומה, לאשה שאין לה בעל, בין שמתקשטת ובין שאינה מתקשטת הכל מסתכלין בה ואם מתקשטת היא תהא לה מאירה (ר' יוסי בשם רבן גמליאל, תוספת' קדוש' א יא). מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה, אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה, מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה אין אחיך מקפיד בדבר, לכך ידעה מרים וכו' (ספרי במד' צט). למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל תכשיטיך וכו' (שם דבר' לו). והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים (שם שם רכו). והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו, שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין (שבת סד:). רפת בקר פטורה מן המזוזה, ושהנשים מתקשטות בה חייבת במזוזה (יומא יא.). דכוותיה דקתני אם לא אתקשט, אם לא אתקשט בנפט, לכלוך הוא, אמר רב יהודה דאמרה וכו' הנאת קישוט עלי לעולם אם אתקשט היום ושבועה שלא אתקשט (נדר' פ:). בכל יום ויום היה (ר' עקיבא) מביא חבילה של עצים, חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט17 בה, עמדו עליו שכניו ואמרו לו, עקיבא, אבדתנו בעשן, מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר, אמר להם, הרבה ספוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני ישן בהם (אדר"נ ו). מפני מה האשה מתקשטת ואין האיש מתקשט, אלא שהאשה נבראת מן האיש והאיש נברא מן האדמה, מה הבשר הזה אם אין נותן בו תבלין כל צרכו הוא מבאיש, כך היא האשה אם אינה מתקשטת מבאשת, והאדמה אינה מבאשת, כך הוא האיש (שם נוסחה ב, פרק ט, שכטר, 24). כיון שגדלו עונות באו השונאים היו (בנות ציון) מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות (מד"ר ויקר' טז). אשר, תרשיש, וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים (שם במד' ב). כלום האשה מתקשטת אלא לבעלה (שם שה"ש, משכני). מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטים וכו' (ר"ש בן לקיש, שם שם, נפת תטופנה). ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שעשו ישראל במדבר וכו' (שם שם, נרד וכרכם). כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון, כשהיתה אחת מהן מתקשטת היתה מטה לכאן ולכאן כדי להראות תכשיטיה (פסיק' ר"כ, ותאמר ציון, בובר, קלב.). — ובסהמ"א: ומעטים הם הנמצאים בבני אדם שנתקשטו בתכשיטי החכמות (אבוסהל דונש בן תמים, פי' יצירה יו). בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות (רש"י, שמות לח ח). וכן שיפליג להתקשט במלבושי' ומרחיב במשכנים וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ד). מי שמתקשט במה שאין בו יגלוהו עדי הבחינה (הוא, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער החונף, 76). ובמקום שאין דרכן להתקשט אלא בכחילת שתי עינים והוציאן להתקשט, עד שיוציא כדי לכחול שתי עינים (רמב"ם שבת יח י). והיתה (בת שבע) מיתקשטת במאה וחמשה בשמים (קטעי מדרש והגדה, גנזי שכטר א, 166). שלא יהיה מתקשט בקומתו הזקופה אשר נעדף בה מבעלי חיים (ר"א הקראי, גן עדן, תפלה, פתיח', ע:).מתקשטת תמיד לפניו בענוה (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, ענעלאו, 447). — ואמר הפיטן, כלום היית יפה מיוסף הצדיק ומיפה שנתקשטה לו אדונתו וחלוף בגדים להראותו להשיאו ולפתותו (ארעדה ואפחדה, סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב, קח.). — ב) במשמ' הִתְאַמֵּת: נתת ליריאיך נס להתנוסס מפני קושט סלה, נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין וכו' בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם, שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני וכו' אברהם כשרצה עשאו מלך, כשרצה עשאו עשיר, יכול את להשיבו ולומר לו, יכול את לעשות כמו שעשה אברהם (מד"ר בראש' נה).