ש"ז, — קשרון הלב, הדעת, קשירת הדעת דבר בדבר, ללא ראיה, סברת הלב1: אם מפני עצור וקשרון לב עושה אלט'ן שהוא הקווי בדבר שאינו כמו ראיה (ס' הישר לישועה בן יהודה הקראי, העריות, הקד', II). כי כל מי שיאמר רעיון כי הוא קשרון הלב לא תבוא עליו השאלה הזאת (שם, XIX). ולזה תהיה ההגדה על הדבר בקשרון הלב לו שוים בתלותם בו (שם, XX). ואם יאמר אם תעשו ההגדה בעבור הדבר כמו קשרון הלב בהתלאותו בדבר ולזה בכל עת שיהא זה הקשרון1 דעת יחייב המשפטים וכו' והוא יחייב עליכם שתפרידו בין ההגדה ובין קשרון הלב, יאמר לו, לו הפרדנו ביניהם, לא מנע אותנו מביאור האמת בדבור ואמתתו וכי טעמה מה שזכרנו, ולא היתה עשייתנו ההגדה כמו הקשרון מצר לחפץ לנו וכו' כי הקשרון על דרך האמת אינו מקביע בדבר שהוא תלוי בו ולא מרשם לו אשור ולא מקיים לו משפט ולא דבר היה זה הקשרון חכמה ודעת או לא הוא כן ואשר הוא ממשפט מקצת הקשרון שיתלה בדבר וכו' וזה יוכיח כשרון אשר זכרנו מקדם בההגדה ובקשרון הלב וכי הם שוים (שם XX-XXI). השם לא יהיה אמת אלא בחפץ המדבר בו אשר עשה אותו ותקן אותו עליו והחפצים מבעלי הדעות ילך אחרי קשרון לבם או סברותם, ולזה עובדי הגלולים כאשר הם יקשרו בלבם כי הגלולים העבודה ראויה להם וכו' לא יבצר מהם שיקראו שמותם אלהים על דרך אמת, הוליך אותם אל עשות זה השם להם מה שקשרו בלבם, ואנו כאשר נדע בראיות כי אשר קשרו בלבם בעבורם קיים בזולתם חוץ מהם, נקרא שמו יתברך אלהים באמת ותהיה קריאתם אחר זה אלהים על דרך עובר (שם XXII). וצריך להבין איזה חוב עומד בעת הראשון תחת עשיית המילה ונדחית בעת השני, ואומר החכם כי הקשרון בעת הראשון תחת עשיית המילה, ובתורה נתבאר שיש מצוה תחת מצוה כגון קרבן שתי תורים או שני בני יונה וכו' ואולם הקשרון שעומד תחת המילה יוצא מן החפוש אם נולד הולד במקור נדפס 'הולך' בין השמשות איך יהיה הדבר (ר"א הקראי, גן עדן, מילה ו, קסג.).