*, ש"נ, — כמו ב. רְבִיעָה, עוֹנַת הגשמים: ונתתי גשמיכם בעתם, ברביעיות1, אתה אומר ברביעיות או אינו אלא בערבי שבתות2, אמרו אפי' שנים כשני אליהו וגשמים יורדים בערבי שבתות אינו אלא סימן קללה, הא מה אני מקיים ונתתי גשמיכם בעתם, ברביעיות וכו'3 (ספרא ויס, בחוקותי פרק א). נשוורא בביתא קשי לעניותא, בלילי שבתות ובלילי רביעית שרו מזיקין עילויה (פסח' קיא:). לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות ואם שתה דמו בראשו מפני סכנה, מאי סכנה רוח רעה (ת"ר, שם קיב.). אגרת בת מחלת וכו' פגעה ברבי חנינא בן דוסא וכו' אמר לה וכו' גוזר אני עליך שלא תעבורי ביישוב לעולם, אמרה ליה, במטותא מינך, שבק לי רווחא פורתא, שבק לה לילי שבתות ולילי רביעיות4 (שם, קיב:). בעתם5, בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שכן מצינו בימי שמעון בן שטח שירדו להם גשמים בימי רביעית6 ובלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב וכו' (תענ' כג.). ד"א ונתתי גשמיכם בעתם, ברביעית, אתה אומר ברביעית או אינו אלא בערבי שבתות, אמרו אפי' שנים כשני אליהו והגשמים יורדין בערבי שבתות אינן אלא סימן קללה, הא מה אני מקיים ונתתי גשמיכם בעתם, ברביעית, ד"א ונתתי גשמיכם בעתם, בלילות וכו' ד"א ונתתי גשמיכם בעתם, בלילי שבתות, מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצה המלכה שהיו גשמים יורדים בלילי שבתות עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזתים ועדשים כדינרי זהב וכו' (מד"ר ויקר' לה).