*, ש"נ — שה"פ מן רָבַץ. מעשה הרובץ והכורע: וכי יגוף, בכלל נגיחה נגיפה דחייה רביצה בעיטה נשיכה (ר' יאשיה, מכי' מסכ' נזיקין יב). (כל מקום שיש רשות לנזק ולמזיק) כגון חצר השותפין והבקעה, על השן ועל הרגל פטור, על נגיחה ועל נשיכה ועל רביצה1 ועל בעיטה, מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק, כל מקום שאין רשות לא לזה ולא לזה כגון חצר שאינו של שניהם, על השן ועל הרגל משלם נזק שלם, על נגיחה ועל נגיפה ועל נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' ב"ק א ט). תולדה דקרן מאי היא, נגיפה נשיכה רביצה2 ובעיטה (בבלי שם ב:). רביצה ובעיטה תולדה דרגל היא (שם שם). — ובסהמ"א: שנמצא הסרכא בין אוזן מאזני הריאה ולבשר שבמקום רביצתה בין בשר שבין הצלעות בין בשר שבחזה (רמב"ם, שחיטה י ז). — °ובמשמ' מקום הרביצה, המנוח, ואמר הפיטן: כמו הם לבדם דגלו משבצותיה, כן בדד ישכנו ברביצותיה (ר"א קליר, כי אקח מועד, סלוק ב סכות). ושנה אין ברפידתם, ותנומה אין ברביצתם (שם שם). רביצת עולם מלא, שוכן בהיכלו, התעשו צרה לו (מנחם בן יעקב, מעוני שמים, קינ' ת"ב). — °ופעולת המַרְבִּיץ בפוך, ואמר הפיטן: ברביצת פוך וספיר3 חקה חזק עזרתי (מאיר בר' יצחק, אמונתך, זולת שבת ר"ח). — °ורביצת מי תהום: שאין מי תהום רבין אלא ע"י רביצה (בראשית רבתי, אלבק, 249).