*, ש"נ, — מעשה הרוגם באבנים, ומצב הנרגם בהן: בית הסקילה היה גבוה שתי קומות, אחד מן העדים דוחפו על מתניו וכו' אם מת בו יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל (סנה' ו ד). — ובסהמ"א: בית ע"ז שמה מרקוליס עבודתו רגימת1 אבנים (ר"ח, ב"מ כה:). כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר דחיה רגימה ותלייה (רש"י, ויקר' כד כג). (וירגמו אותו באבנים וימת) כאשר צוה ה', מיתת הרגימה (ראב"ע, במד' טו לו). — ואמר הפיטן: נצור יציאותיה כהורו נכונים, משא בלי להוציא מבפנים, למחלליה מיתות דנים, כרת ורגימת אבנים (תכלית, קרוב' א שבועות).