א. רְגִיעָה

*1, ש"נ, — הסכם, חוזה, Übereinkommen; contrat; agreement: ורשאין הנחתומין לעשות רגיעה ביניהם (תוספת' ב"מ יא כה). — ובסהמ"א: שטר רגיעה, והוא דאמור עליה בתוספתא ורשאים הנחתומין לעשות רגיעה ביניהם (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 89).  וזהו נוסח שטר רגיעה, יודעים אנו עדים וכו' שאמרו לנו פלוני ופלוני וכו' היו עלינו עדים וכו' שרצינו ברצון נפשנו וכו' ועבידנא רגיעה ביננא דכל אחד ואחד מיננא אית ליה יומא בשוקא יום פלוני לפלוני וכו' ורגיעה זו שרירא וקיימא כדת וכהלכה וכו' ולשון רגיעה מלשון רגעים ורגע (שם, 90). —  ° ובמשמ' מנוחה, שביתה, ואמר הפיטן:  עורכי בה שלחן מערכה, זיהרם להשיב רגל מהליכה, רגיעתה לילה ויום חוק שמה איום (אלעזר, אשרי אנוש, ברכת המזון לשבת, ידיעות מכון שוקן ה, נא).  יום רגיעה לאנחתי (הוא, יום אהבתה, שם, נז). — ° ובמשמ' מצב הדבר הנרגע, תנוחה, Ruhelage; position de repos; state of repose: שהרמת הרגל מעמד בפ"ע ותנועתו באויר והורדתו לארץ ורגיעתו שמה (ר"ש פפנהים, יריעות שלמה א ד, יז.)



1 [כנראה מן ב. רָגַע, הרגעת  לב הצדדים כלשון השטרות:  וטב לבבי וכדו'.  ועי' ב. רָגַע.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים