פ"ע, רָגְשׁוּ, — רָגַשׁ הגוי, התקבץ יחד בחרדה ובהמיה1, zusammenlaufen; accourir; to flock together: למה רָגְשׁוּ גוים ולאמים יהגו ריק על יי' ועל משיחו (תהל' ב א). — ובתו"מ: שרגש עליהן הר להורגן (שבת קה:). — ובסהמ"א: אמרה (גיהנם) לפניו, רבונו של עולם, לא רגשתי ולא נתרגשתי אלא כנגד רשעי אומות העולם לבד (סדר אליהו רבה יח, איש שלום, 108). — ואמר הפייטן: רגשו עליוניים על איש עולה ורעשו תחתונים על איש אום מעלה (ינאי, המרומם, קרוב' דבר', זולאי, רנו). הקונים ליקוט עצמות, הרוגשים למו באידיהם, השומרים הבלי שוא (הוא, האומרים לכילי, קרוב' לימים נוראים, שם שלט). רגש ולחש ועת לדתו נחש (ר"א קליר, אץ קוצץ, קרוב' שבת זכור). זאת המתמדת שמע פה אחד, רוגשת נשף ושחר ליחד לאחד (הוא, עוד יזכור, קדוש' מוס'  ר"ה). שרתי רגשה בביאת פרו סלולת צעדי בין אולם שם (אתן תהלה, עבוד' יוה"כ, Elbog., Stud., 160). ריש גלי כהעלה יונה תמה עלה רגשו בני עולה מי זאת עולה (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצ' א פסח). ספור לצעדים לעבדך גשים כמו בעזרה לפיס רוגשים (מאיר בר' יצחק, תפלה תקח' סליח' ער"ה). קדושים כתרשישים קרואים מלאכי האל חן רוחשים בעת רוגשים ואומרים יה אכתריאל (ר"י זבארה, אראלים, אופן שבת א אחה"פ). — ואמר המשורר: ונהי באיים נפוצים ובזויים ומשל בגוים מנוד ראש בלאמים, נועדו גם רגשו ועל גבי חרשו ועלי יתלחשו לילות וגם ימים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שעה"ש 8). עדי רגשו עצי גנים ועלה באזנינו לקול עוף שאננים (רמב"ע, תרשיש ג, 40). — ובינ' פָּעוּ': באפר ובשק מתפלשת וכו' ובכל יום למקדש מעט רגושה (ר"י הלוי, אהה אדני, שעה"ש 116). ואדם כי יחזה אותם רגושים ידמה כי אדומים הם וכושים (ראב"ע, אשורר שיר, כהנא א, 156). — °ובספרות הקראים במשמ' הִרְגִּישׁ, חש ברגש: רוגש למורגשים (נעימות ליוסף הרואה). ואינו רוגש לעלה עד שיהיה רוגש בהרגשה, כי לא יצא החי מהיותו רוגש עד שיהיה באפשרי עליו שפעם יהיה רוגש ופעם לא יהיה רוגש, כי על תנאי הסרת המומים והמניעות ומציאת המורגש תמיד יהיה רוגש (ר"א הקראי, עץ חיים ד, 13). ולכן צדקו חכמינו ע"ה בהשיבם ספור רוגש אל היותו חי (שם עו, 96).

— הִפע', *הִרְגִּישׁ, — הִרְגִּישׁ אדם בדבר או באדם, חש בו בחושיו, ראה אותו או שמעהו וכדו', (be)merken; s'apercevoir de; to perceive, notice: הלך ר' ישמעאל לבודקו, כשהוא עולה בסולם הרגיש בו2 נטל טומוס של ברכות ושקעו במים (תוספת' שבת יג ד). שהיו דורו (של נח) אומרים כך וכך אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו (ספרי דבר' שלז). שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל (ירוש' תענ' ג ח). כיון שהרגישה בהן אימן הלכה ואמרה לאביהן וכו' (מד"ר בראש' מו). חזר בעלה ומצא המצרי יוצא מביתו וכו', כיון שידע הנוגש שהרגיש בו החזירו לעבודת הפרך (שם שמות א). ב"ו שהוא מבקש להביא רעה על שונאו פתאום ומביא עליו עד שלא ירגיש בו (שם שם ט). ויפן פרעה, לא חשש ולא הרגיש במכת האלהים (שם שם). כיון שנכנסו (הכתבים של המלך) למדינתו של מלך עמדו וקרעו אותן ושרפו אותן ואמ' אוי לנו כשירגיש המלך בכך (שם ויקר' יא). שעשו (המרגלים) עצמן קדרון וכו', כל כך למה, שלא ירגיש בהן אדם וכו' והרגיש בהן מלך יריחו ושמע שבאו לחפור את הארץ (שם במד' טז). לטבח שבאו לשחוט פרתו של מלך, התחיל המלך רואה, כיון שהרגיש שהמלך רואה התחיל משליך את הסכין (שם שם כ). שהיה מדבר עמה בלשון זכר שלא ירגיש בו בריה (שם רות, ויאמר הבי המטפחת). עד שלא הרגיש בה (אחשורוש באסתר) שהיא יהודית היה מדבר עמה בפרהסיא (ר' אליעזר, שם איכ', ממרום שלח אש). — ועם משפט משלים, הרגיש שבא פלוני וכדו': שהביט לאחריו והרגיש שבאת אורה מאחריו (ר' שמואל בר נחמן, מד"ר בראש' מח). כיון שהרגיש שהן באין אמר לבניו נעמוד ונברח מפניהם (תנחו' בובר, לך לך י). והרגיש עשו כי יעקב ברח ועבר את הירדן (שם ויצא ד). — ובמשמ' הרגשת הנפש, הרגיש האדם בלב, בעצמו, הרגיש3 כאב, fühlen, empfinden; sentir; to feel: היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו אוחז באמה ובולע את התרומה (נדה ה ב). כשם שהלב מרגיש בצרה שהוא מיצר, כך כשאדם שמח הלב שמח תחלה (מד"ר שמות יט). היתה בת ישראל בזמן שהיתה מרגשת שהיא קרובה לילד היתה יצאה לאשפה ויולדת שם (פסיק' רב', אחרי מות, קפט.). — ובקצור בלא השלמה: הזב וב"ק שהרגישו אוחזים באמה ובולעים את התרומה (ספרא ויס, מצורע פרק ו). אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו וכו' לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו (ר' יוסי בר' חנינא, ערכ' ל:). וכיון שהרגיש גביעה בן קוסם (שאלכסנדר בא לירושלם) הלך ועשה לו שתי אנפלאות וכו' (מד"ר בראש' סא). התומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש (שם שמות ב). אם היו אלו רוצים לשקר בנו, היו נוטלים אותם (את כלי מצרים) בימי החשך ולא היינו מרגישין (שם שמות יד). הרגיש ונצטער (אברהם בשעה שנמול) כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו (ר' אבהו, שם שה"ש, עד שיפוח). למלך שעשה סעודה וזימן האורחים, מהם אוכלין ושותין ומברכין למלך ומהן אוכלין ושותין ומקללין למלך, הרגיש המלך ובקש להכניס בהם מהומה בסעודתו ולערבבה (ר' לוי, שם שם, ברח דודי). כשהצדיקים נולדין אין בריה מרגשת וכשמתין הכל מרגישין,כשנולדה מרים לא הרגיש בה בריה וכשמתה נסתלקה הבאר והרגישו הכל (שם קהל', טוב שם). הנחש הזא נושך לאדם ואינו מרגיש לשעה ומשהוא הולך לביתו המכה מתחלחלת בו (תנחו' בובר, שמיני ז). ומפני מה אתה (הנחש) נושך באבר אחד וכל האיברים מרגישין (שם חוקת ח). — ובסהמ"א: אם מרגשת בעצמה חולי שצריכה מים חמים (ר"ח, עירוב' סח.). שאם הטומאה ממש תחת הציון אינו מרגיש עד שבא על הציון וכו' וכשבא על הציון מרגיש מן הטומאה ואינו הולך עליה (רש"י, מו"ק ה:, ד"ה אין מעמידין). אבן גדולה שיש כלים תחתיה ואין מרגישין הכלים בכבד הזב היושב על האבן שבלא הזב האבן כבדה ביותר (תוס' עירוב' כז:, ד"ה כל שהזב). והשוטה אינו מרגיש בבזיון (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, שער המוסר, 26). ושהלב בזכוך הרגשתו וכו' הוא מרגיש בדבר המועט שיפגעהו ודוחה אותו מעליו וכו' וזולתו איננו מרגיש בהרגשתו ומתעכבת בו הליחה (הוא, כוזרי ב מא). החי לא ירגיש וינוע מצד שהוא גוף אך מצד שיש לו צורת החיות (שם, ה יב). וכאשר תרגיש הנפש במה שיש בו תועלת לגופה ותקנה לגויתה תטה במחשבתה אליו ותכסוף לו (הוא, חו"ה, אהבת ה' א). כי האדם יש לו שלש נפשות, הצומחת והמשכלת והמרגשת (רוח חן א). ונקרא זה הכח נפש המרגשת והיא אשר ממנה נמצאו לבעלי חיים חמשת חושים הידועים (שם שם). אם חרפו אותן (את בעלי התשובה) הכסילים במעשיהם הראשונים וכו' אל ירגישו להן אלא שומעין ושמחים ויודעין שזו זכות להם (רמב"ם, תשובה ז ח). שאהרן עליו השלום כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע וכו' היה מתחיל לו לשלום (ר"ש א"ת, פרוש הרמב"ם לאבות א יב). חי, שם הצומח מרגיש (הוא, מו"נ א מב). משל לכל ההנאות הגופניות שאינן כלל לחלק הזה רק לשאר חלקי הנפש והם המרגיש והמתעורר (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, קנ., לשמינ' עצרת). כי הלב הוא המרגיש והמתעורר מכל האברים (ר"י נחמיאש, משלי כג טז). המצורע כשמרגיש בעצמו שנרפא מצרעתו בא לו אצל הכהן (המאירי ליומא פרק ג, ל:). כמו שיקרה לכלי ההרגש שיחלשו בהרגישם המורגשות הגדולות הרושם (אמו"ר א ז, 36). צוה וכו' להנתן דמו על המשקוף ועל שתי המזוזות על הבתים והדעת בו שירגישו המצריים עצמם בזה המעשה בראותם הדם, וצוה לאכלו צלי כדי להנתן ריח הצלי להרגיש המצריים (ר"א הקראי, גן עדן, פסח ט, מד.). ואת אלה נראה שהרגיש אבן רשד בצד מה בספר הנפש מאמר ג פרק ה (ספורנו, אור עמים, מז:). שהוא עצמו הרגיש בשהמציאות לא יסכים לדעתו (ר"י אברבנאל, שמים חדשים ג). וכבר הרגישו המפרשים בכמו אלה (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה ל). — °ובמשמ' של הקל, כמו אַרְגַּשׁ בארמ' שבמקרא, המו וחרדו יחד, ואמר הפיטן: מלאכים וכו' מקדישים מרעישים מרגישים ברוב תשואות (רמב"ע, אופן לשבת שקלים, סדור רומני, דוקס, 61). — °וְהִרְגִּישׁ אדם לדבר, אל דבר, על פלוני וכדו', חש לו או עליו, דאג והקפיד: ורז"ל לקחו דרך אמצעית וכו' והיו מרגישים לעובי השפה וחוששים לשתי הסברות (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת, 114). ויתנהו האלהים (את האדם) לחן לחסד ולרחמים בלב יולדיו כדי שלא יכבד עליהם גדולו וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ה, 102). והלא תראה כי הוא (האב) מרגיש עליו (על הבן) יותר מגופו במאכלו ובמשתהו ובכסותו וכו' (שם, עבודת האלהים, פתיח'). אם יש לך חברים שאתה צריך להרגיש על ענינם ולחשב עם נפשך עליהם וכו' (שם, יחוד המעשה ה). יזמן כל לבו ובינתו ושכלו והכרתו להשתדל בו ולהרגיש אליו (שם, חשבון הנפש ג). חזוק גופך ותקונו שתפקדנו במיני המאכלים הטובים הערבים והמשקים הראויים למזגו והרחיצה במים השוים ולהרגיש עליו תדיר בתועלותיו וצרכיו (שם שם). לשום מעלה ויתרון ללשון הקודש ושהמלאכים יותר חוששים לה ומרגישים מזולתה מהלשונות (הוא, כוזרי ד כה). — ב) הִרְגִּישׁ במשמ' גרם שתהיה רגשת עם, הִרְגִּישׁ את הָעֲזָרָה, מלא אותה המון עם: (למה מפיסין וחוזרין ומפיסין,) כדי להרגיש4 כל העזרה שנאמר אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש (ר' יוחנן, יומ' כד:). למה מטיבין וחוזרין ומטיבין, כדי להרגיש כל העזרה כולה (ריש לקיש, שם לג:). הפר היה קרב בעשרים וארבעה כדי שיהא הרוגש מרגיש5 (מד"ר במד' יח). — °ובמשמ' החריד6, גרם שיִרְגַּשׁ ויהמה, הִרְגִּישׁ הקב"ה את עולמו: פעם אחת נטרפה דעתו של קיסר אמר להם הביאו לי ספר זכרונות וכו' כיון ששמע קיסר שבחו של הקב"ה וכו' אמר לו יודע אני שלא הרגיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך כדי להתירך (סדר אליהו זוטא יז, הוצ' איש שלום, נספח', 21). הרגיש הקב"ה עולמו על קיסר והוליכו לאותו כרך וכו' וכו' בידוע שלא הרגיש הקב"ה את עולמו אלא בשביל זה (ספר המעשיות, גסטר, 27). — *ובמשמ' מינית, הרגיש זה לזה, הזדקק לו: יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם בהמה, מ"ט, עולא אמר, שאין להן מרחצאות, ורבי יוחנן אומר מפני שמרגישין7 זה לזה בטבילה (עירוב' נה:).

— הָפע', בינ' *מֻרְגָּשׁ, עי' מֻרְגָּשׁ, מֻרְגָּשָּה.

— הִתפ' *הִתְרַגֵּשׁ, — חרד והתקבץ, הִתְרַגֵּשׁ ובא, הִתְרַגֵּשׁ לבוא: שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות היוצאות המתרגשות לבוא לעולם (תפלת רבי אבהו, ירוש' ברכ' ה א). ותצילנה מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות8 לבא בעולם (מר בריה דרבינא, בבלי שם יז.). ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור וכו' לא היו מתריעין אלא צועקין (תענ' יד.). רבון העולמים פדה והצל מלט הושע עמך ישראל מן הדבר וכו' ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם (יהודה בר נחמני, כתוב' ח:). אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם (תנחו' לך לך ט). — ובסהמ"א: כשעמד הקב"ה ואמר אנכי ה' אלהיך היו ההרים והגבעות מתרגשין ובא תבור וחרמון מבית אלים וכרמל מאספניא (ילק' שמע' שמות רפו). כיון ששמעו כן נתרגשו כלם וא"ל תעשה דין דניאל או צא מן המלכות (בראשית רבתי, אלבק, 237). ויתחדשו עליה הספקות המתרגשות ויצטרכו לחבורים והתווכחות בקיום ההקדמה ההיא (ר"ש א"ת, מו"נ א עא). וכמה סתרי סתרים בכחות הרוחנים המתרגשים בעולם אם למלחמה ואם לשלום (ר"י לטיף, רב פעלים ד, א:). אך הדלים אין להם רק מחתה אחת והיא רישם ובטוחים מכמה מחתות המתרגשות לעשירים (ר"מ אלשיך, משל י טו). — ואמר הפיטן: נטע בריתו מששת חוק ראיית קשת מבול יפנה מהגשת9 הוכמס לגוי המתרגשת10 (נחמיה בן שלמה הנשיא, אנשים גבורות, עבודת יוה"כ, ידיעות מכון שוקן ד, רכח). נתרגשו בחצות בוזזי חוקים נצורים עבודת לילה להקים (עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 175). אם תחנה עלי מחנה ובולשת ושנאת רשעים לבוא מתרגשת אליך לא תקרב לגשת (מחז' ויטרי תפה). דחות רוע פורעניות המתרגשות לעתותים (בנימין בן זרח, אמנת, סליח' צו"ג). — °ובמשמ' הרגיש ונזדעזע: הייתה (הגיהנום) מתרגשת, אמר לה הקב"ה על מה את מתרגשת, אמרה לפניו, רבונו של עולם לא רגשתי ולא נתרגשתי ולא זעתי אלא כנגד רשעי אומות העולם לבד וכו', שוב היתה מתרגשת, אמר לה הקב"ה, על מה את מתרגשת וכו' (סדר אליהו רבה יח, איש שלום, 108). מוכנים היו (משה והר סיני) מששת ימי בראשית זה עם זה, ואותו היום נתרגש ההר למול משה (זהר שמות, כא). כיון שהלכה לבית הקברות היתה קורא ירא אלהים והיו כל המתים מתרגשין ואומרין למי אתה קורא ירא אלהים (מדרש ואשה אחת, כ"י נדפס באוצר טוב של ברלינר, 1878).

— פִע', °רִגֵּשׁ, — רִגֵּשׁ את הדם  לתוך המזרק, קבץ ואסף אותו, ואמר הפיטן: קרצו ומזרק הגיש ודמו לתוכו ריגש, גרא ואותו פיגש ומירסו ברגש (עבודת יוה"כ, Elbog., Stud., עמ' 179).