°, ש"ז, — א) מעשה הרודה וכובש בעמים וכדו' ומושל בהם, כמו ב. רְדִיָּה: וירדו בדגת הים. יש בלשון הזה לשון רידוי ולשון ירידה רש"י, בראש' א כו. ובדברי אגדה יצירה זו לשון רדוי  וכבוש הוא, שם ב יט. עד רדתה, לשון רדוי, שתהא כפופה לך הוא, דבר' כ כ. ורדו, לשון רדוי ונגישה הוא, ישע' יד ב. רדו, לשון כבישה ורדוי  כמו ורדו בדגת הים הוא, יוא' ד יג. שרי מסים דבר שמשים1, רידוי של שומה2 שמרגילין ומשימין לעבודה, אותו מלבן שתלו (בצואר פרעה) היה לישראל רידוי של השמה הוא, סוט' יא., ד"ה שרי מסים. — ב) במשמ' יסורים, ענש ומלקות: (ויקח יהושע את עכן וכו' וכל ישראל) לראות ברדויו ויוסרו מלעשות כמוהו רש"י, יהוש' ז כד וירדה אותה וישבר אותה ע"י רידוי ויסורין הוא, איכ' א יג. — ואמר הפיטן: ליל שימורים זדים3 רדוי שפך, שלח ידו הפך ליל שמורים אדיר, מעריב ב פסח. מרדות א', לשון רדוי והכנעה שאדם שם על לבו מאליו הוא, ברכ' ז., ד"ה מרדות. ויש  מפרשים וכעכס אל מוסר אויל במכת רידוי שמכים ומרדים בעת שמייסרין אותו ר"י נחמיאש, משלי ז כב. ולא מצאנו אצל רדוי הבהמות שבט ואצל רדוי האדם והוכיחו שבט ר"א בדרשי, חותם תכנית, מקל מטה. רשאין ב"ד שבכל עיר ועיר לרדות ולייסר בכל מיני רדויין ונדויין המסרב על תקנתן לבוש, חו"מ ב א. ויש מן הדין לקונסו ממון וברידוי הגוף אוצר נחמד ב, קפ.