1 [אמנם לפי צונץ, Syn. Poesie, עמ' 79, Litteraturgesch., עמ' 24, ברודי, שער השיר, עמ' 19, אלבוגן, Gottesdienst, 209 וכו' גם עקר הוראת מלה זו היא קורה או בריח, מן א. רָהִיט; הואיל ונקראו כך ראשונה מלים וחלקי פסוקים מן המקרא ששמשו מסגרת ליצירת פיוטים, ואך אח"כ נקראו בשם זה אף הפיוטים שהכילו מסגרת מקראות כאלה, או שעקר תכנם שעשועי לשון מעין המקראות; אך פרוש זה אינו מתקבל על הדעת. אחרים חשבו לגזור שמות אלו רהיט, רהוט, רהוטה מן הארמ' רהט, שהוא רוץ בעבר', בהנחה כי בא במקום שמות אלו במקורות גם דרמוש, שראו בו את היונ' δϱόμος, מרוֹץ, ריצה. אך כפי שהוכיח א. מ. הברמן, תפלות מעין שמונה עשרה, עמ' נא, לא בא דרמוש במשמ' רהיט או רהוטא ואינו היונ' δϱόμος (דרומוס בתו"מ) אלא ארמ' במשמ' דרמשא, לרמשא, של תפלת ערבית. ופרוש שונה מאלה לשמוש המלים נותן תנחום ירושלמי, כתאב אלכאפי (ספר המספיק), כ"י, ערך רהט. ואלה דבריו (בתרגום מערבית); ומשמעות אחרת שאיננה ממשמעות החכמה (כלו' מהוראות המלה שבערבית הספרותית), אלא הוא שם הנהוג בין העברים ולא יובן מובנו ולא יחשב אחד בהוראתו (היסודית) אלא הוא יבֻטא בדרך המָעבר מבלי המעביר (אליו), הוא שקוראים לדברי הפיוט ושירי האזור (מֻוַשַּׁחאת) וכדומה רהוטים, ויבנו ממנו פעל ויאמרו (בערב'): רהט פלוני או פלוני מרהט מעולה או שאינו כזה, וכונתו שהוא אומר רהוטים. ומשמ' רהוטים כמו נגונים. וכבר אמרנו בשער נגן שהוא נגזר מן (לשון) התרגום הירושלמי באמרו: והיה כנגן המנגן והוה כדרהיט רהיטנא, ע"כ. ומעין זה שם בערך נגן. ואמנם אין תרג' כזה לפנינו, ואף אין לראות את הפעל הערבי רהט אלא (כדעת ר' תנחום) כנגזר מן השם העברי.
ואולם נראה שנגזרו רהיט, רהוט(ה) מן היונ' ϱ҅ητόν, מ"ר ϱ҅ητά במשמ' נאמר (במקרא), כתובים, כרמז לאותם הכתובים שהפיוט בנוי עליהם. והשוה את לשון האונגליונים ביונ', כגון מתי ה לח: שמעתם כי נאמר (ἐϱϱέϑη) וכו' ואני אומר לכם. ולפרוש זה מתאים יפה הכתיב רהיט, שבמקומו כנראה בא אח"כ גם רהוט בחלוף ו-י בקריאה. והשוה גם ברומ' dictum, (מה ש)נאמר, dictare, הכתיב, שקבל את המשמ' חבר שיר, עד שנולד ממנו בגרמנ' dichten במשמ' פיט, Gedicht, שיר, פיוט.]