רִהֲטָא

° 1, ריהטא, ש"נ, — מהירות, חפזון: ולא הוספתי על דברי המחבר דבר ולא גרעתי מהם מאומה וכו' אלא אם נמלטה לנו בעת הכתיבה מלה או מלות בעבור שכחה או ריהטא (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, חתימת המתרגם). שכאשר התנצלו המילדות שלא היו נקראות להוליד את העבריות במהירות וריהטא אלא באיחור גדול וכו' הנה המלך לתקן זה עשה להן בתים (ר"י אברבנאל, שמות א).



1 [ ע"פ רהטא, ש"ז בארמ'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים