° 1, רוחאני, ת"ז, — שיש בו מתכוּנת הרוח שבנפש האדם ושל אלהים, שַׁיָּךְ לרוח, בנוגד אל גשמי, גשמני או גופי, גופני, geistig; spirituel; -al: ראשיתם חכמת הלימודית ומוניה ואחר זה חכמת הטבע והשלישית חכמת היחיד והרוחניים (פירוש יצירה לאבוסהל דונש בן תמים, יו). ולזה אמר עושה מלאכיו רוחות, ר"ל רוחות רוחניות מדברות עלי שכל ומשבחים יוצרם (שם, מד). לכן טוב לנו לשמוע בלשון גרמית וגופנית ואחר נתבונן בהם ונסיר מהם הדופי והגנאי כאשר יעירנו שכלנו הקרוב לשמוע בלשון רוחנית (שם, סוף מחב' א לשירי שלמה, לדוקס, עמי VII). ואלה השתי מדות המה אלדיות רוחניות (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג ח). ואלו היו מספרים אותו בענין שראוי לו מן המלות הרוחניות והענינים הרוחניים לא היינו מבינים לא המלות ולא הענין (הוא, חו"ה, היחוד י). שהשכל הוא עצם רוחני נגזר מן העולם העליון הרוחני והוא נכרי בעולם הגופים העבים (שם, עבודת האלהים ב). והכין לך אחר כן קשרים ומצועים בין הרוחנית ובין הגשמית והם הדם הנובע והחום הטבעי והרוח החיוני (שם שם ט). ומקום החריצות בהנאות הרוחניות (שם שם י). והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופיים והרוחניים (שם, יחוד המעשה ה). שהקנינים הרוחניים הם שלך לא ישלול אותם ממך זולתך (שם, חשבון הנפש ג). וגופותם עולמיות ולבותם רוחניות (שם, אהבת ה' ז). שבורא הדברים יש לו גשמים רוחניים קדמונים מהם ברא אלה הגשמים המורכבים (הוא, או"ד א). וכן תכונת המשכן כלה וכו' וכל מלאכותיו הראו לו רוחניות וצייר אותם גשמיות כאשר התוו לו (הוא, כוזרי א צט). אם הוא מהנבראים לעת הצורך או מן הצורות הרוחניות הקיימות (שם ד ג). רוח אלהים והיא רוח הקודש ממנה נבראים המלאכים הרוחניים ובה מתחברות הנפשות הרוחניות (שם שם כה). ועל כן נקרא האדם עולם קטן וכו' גופו במעלת העולם הגשמי ונפשו החכמה במעלת העולם הרוחאני (עולם קטן, הוצ' הורויץ, 2). חומר הדברים הרוחאניים רוחאני וחומר הדברים הגשמיים גשמי (שם, 7). והם המלאכים שהם צורות נפרדות מובדלות ומעלותם נפרשות וקוראים אותם הפלוסופים רוחניים (ר"י עקנין, ספר מוסר א יח). ואותות פעולותיה (של הפילוסופיה) הוא שידע האדם נפשו כפי הראוי וידע כחותיו הרוחניים והגשמיים (ערוגת הבושם לרמב"ע, ציון ב, 120). שהיסוד נמצא כשתצורף אליו הצורה הרוחנית אבל בעצמו אינו הגון למציאות (מקו"ח לרשב"ג א ח). והיסוד הכללי הגופני נשוא ביסוד הכללי הרוחני, ויתחייב מזה שיהיה הגלגל בכל מה שבו קם בעצם הרוחני ושיהיה העצם הרוחני נושא אותו (שם ב ג). ויש גבורה רוחנית תצריך האדם לבקש הכבוד והזכרון והגדולה וכל מדה אשר מכתם החטאים נקייה (רש"ט פלקירא, המבקש, כה). הצלחה השניה והיא הצלחה רוחנית בחכמת האדם בהנהת עולמות (הוא, ראשית חכמה, 6). הצלחת הקדושים האלהית אשר היא השגת הדברים הרוחניים (שם, 9). העיון בישות העצמים הנצחיים הרוחניים אשר הם מחדושיו ורוב יצוריו יולדו מהם (שם, 55). וכל מעשיו (של הבל) היו רוחניים וכו' וזו היתה השגחתו בדברים רוחניים (הוא, המעלות, מעלה ב, 44-43). יש מבני אדם מי שגובר עליו החלק הגופני וכו' ואלו הם שפלי בני אדם, ומהם מי שגובר עליו החלק הרוחני הזך מאד (שם שם). עורר האהבה העליונה והדברים הרוחניים הנשכחים מן הפה ומן הלב בדורנו זה (ר"י לטיף, הקד' שער השמים, השחר ב, 97). האמונה בש"י ובתורתו היא המביאה את האדם אל הצלחה הנצחית ואל דבקות הנפש בדבר הרוחני (ר"י אלבו, עקרים א כא). ויאמרו שהג' (השכלים) הראשונים הם דבר רוחני ויקראו אותם אור שאינו נתפס (שם ב יא). העולם העליון הוא מחנה המלאכים ומעמד השרפים והכרובים ושאר הנמצאים הרוחניים כעין השכל והנשמה (ר"י הישראלי, יסוד עולם, ד.). לי כתר התורה העליוני וכתר המלכות הרוחני ותפארת העולם הרבני (עמנו', מחב' א, 10). לפי שהאדם בהיותו גופני לא יוכל לצייר העדוניים רוחניים אלא הגופניים (ר"י אבוהב, מנוה"מ ד ב ב ב). אבל היא (האהבה האמתית) נסבכת ונדבקת בשרשי הענינים הנפשיים הרוחניים (מנחת קנאות, קופמן, 1). אבל כאשר יוציאום מן הכח אל הפועל יוציאום בהמשכת פעולות מעשייות גשמיות, וה' ית' הם לעולם בו בפועל, וכשיוציאם אל הפעולה הרוחנית יהיה באמצעות המדות האדוקות בו ית' (שם, 23). והנה הגלות והתפשטות השפע יהיה או להוות למעלה דברים רוחניים כענין אורות עה"ב להשתעשע בם צדיקים או להשפיע טובות גשמיות בעולם הזה (ר"מ אלשיך, משלי ח ל). וכמה ליקוטים וענינים השייכים למלאכה זאת וכו' וקראתי אותו עולם העליון והם הדברים הרוחניים והמדעיים השכליים האמוניים (טוביה כץ, מעשה טוביה, פתיח', ב.). — *רפואה רוּחָנִית, מחלה רוחנית: שאי אפשר שתימצא רפואה לחולי הנפש אלא ברפואה הרוחנית (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג ג כ). כי החשק גנוהו החכמים וכו' והיא גדולה שבמחלות יקראוה מחלה רוחנית ושרשה במוח נטעת (עמנו', מחב' יז, 121). — רוּחֲנִיּוּת, כוחות רוחניים של הגלגלים והכוכבים וכדו'2: כאשר יעשו הטבעיים בכחות המופלאים אשר הם רואים וכו' ושמים להם סבות מן הכוכבים והרוחניות (ר"י א"ת, כוזרי א ה). ומי שהשתדל לתקן הדברים לקבל הענין ההוא במחקר וסברות והקשות ממה שימצא בספרי החוזים הורדת הרוחניות ועשיית הטלסמאות הוא הממרה (שם שם עט). כדי שלא יגדלו בעיניו המאורות ויסיתהו השטן בקצת דעות אנשי הרוחניות (שם ג יז). כבר ראינו חרפת כל מי שהשתדל בדבר מהדרכים האלה מבעלי הכמיא ובעלי הרוחניות (שם שם כג). כבר ידעת פרסום דעות הצאבה בזמנים ההם והיות בני האדם כלם אלא יחידים עובדי עבודה זרה, ר"ל האמנת הרוחניות והורדת הכחות ועשית הטלסמאות (ר"ש א"ת, מו"נ א סג). — רוּחָנִי, חכם המאמין ברוּחֲנִיּוּת: וכמו זה טעו בעלי הכמיא והרוחניים3, הכמיים חשבו וכו' והרוחניים כאשר שמעו מאדם עד בני ישראל מה שהיה נעשה להם בקרבנות מהראות האותות האלהיות, חשבו כי ההתחלה אמנם היא מהמחקר והחפוש וכו' וקוו שישערו הם גם כן קרבנות בעתים ידועים ומבטים כוכביים וכו' (ר"י א"ת, כוזרי ג נג). והריחה לדעת הרוחניים אשר יורהו על מה שיפרנס אותו ויהיה טוב לו להעמיד גופו, והטעם למען ידע מה שניאות לטבעו ומה שיברח ממנו טבעו (מאמר לאבונצר אלפראבי במהות הנפש, חמד גנוזה, מז:). — ועי' אוצר המונחים הפלוסופיים ליעקב קלצקין ד, 32-29.