°, ש"נ, — תכונת הדבר הרוחני, eistigkeit; spiritualité; -ty: שלא יוכל להפכם מן הרוחניות אל הגשמיות (ר"י א"ת, או"ד א). ולדעת רוחניות העולם הזה וגשמותו ומדברו ודוממו ונחו ונעו וכו' וראוי שתדע כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות נמזגו ונתערבו (הוא, חו"ה, הבחינה ג). והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותו ודקותו (שם שם). וחבר אליו עצם רוחני אוירי דומה לרוחניות האישים העליונים (שם שם ה). וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמתתה ורוחניותה וכו' אז יתברר לך וכו' (שם שם). שהמלאכים נבראו ביום ראשון בבריאת האור וכו' המשילה התורה ענינים לאור מפני רוחניותו והיותו סבה להשגת המראים (ר"י אברבנאל, בראשית, שאלה ב לפרשה א). להיותי עדיין זכת האיכות ודקת הרוחניות ולא היה עדין מבא אל הגשמיות להתהוות בי (ר"מ אלשיך, משלי ח ל). כי אין קצה לרוחניותו (של ה') (הוא, איו' כב יא). אך מרקיע שלישי ולמעלה מתחיל הרוחניות בהדרגה (שם שם יב). שכל יודעיו כחכמים בחכמתם ונביאים במחזה שדי יחזו ומלאכים ברוחניותם והשגתם לא חזו ימיו יתברך (שם כד א).