רַוְחָה
ש"נ, רַוְחָתִי, — נשיפת רוח באנחה1, Seufzer; soupir; groan: קולי שמעת אל תעלם אזנך לְרַוְחָתִי לשועתי (איכ' ג נו).
1 [כך יש להבין מלה זו, ואין לחבר אותה עם רְוָחָה; וכנראה זאת גם כונת רוחי (צ"ל רַוְחִי) ב(איוב יט יז), עי' ב. רוּחַ, הערות.]
ש"נ, רַוְחָתִי, — נשיפת רוח באנחה1, Seufzer; soupir; groan: קולי שמעת אל תעלם אזנך לְרַוְחָתִי לשועתי (איכ' ג נו).
1 [כך יש להבין מלה זו, ואין לחבר אותה עם רְוָחָה; וכנראה זאת גם כונת רוחי (צ"ל רַוְחִי) ב(איוב יט יז), עי' ב. רוּחַ, הערות.]