1, ש"נ, — מצב הדבר הרָוֶה, שׂבע ושפע: דשנת בשמן ראשי כוסי רְוָיָה2 (תהל' כג ה). הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לָרְוָיָה3 (שם סו יב). — ובמדרש4: בקדש הסך נסך שכר לה', לשון שתיה לשון רויה5 לשון שכרות (ר' חייא, פסיק' ר"כ, את קרבני לחמי, בובר, נז:). — ובסהמ"א: ג' אמות אמש בעולם, רוח ומים ואש וכו', ג' אמות אמש בשנה, חום וקור ורויה, חום נברא מאש וקור ממים ורויה נבראת מרוח מכריע בנתים וכו', המליך אות א' ברוח וקשר לו כתב וצרפן זה עם זה וחתם בהם אויר בעולם רויה בשנה גויה בנפש וכו' (ספר יצירה ג). ויש רויה בשנה המולדת ומצמחת ומפרה זכרים בין בבריות בין בצמחים בין בפירות (ר"ש דונולו, חכמוני ליצירה שם). ומן השמים חום ואש ומן האויר רויה ורוח (שם שם). רויה היא הלחלוח העולה אל הפה (שם שם). ובודאי רויה הוא שנברא מן האויר שהוא בעולם בין השמים והארץ, ובשנה היא הרויה המדות והימים המשוקלין שאינן חמין הרבה ולא קרירין אלא הם רויה (ר"י ברצלוני, פירוש יצירה, 233). וכאשר יגיע תקופת ניסן וכו' אזי יצמחו הצמחים ויתמעט הקור מעט מעט עד זמן הרויה (ראב"ד, פרוש ס' יצירה פרק ג). — ואמר הפיטן: ברויה יקדש בסדרים יטבול רביעית מנויה (רסע"ג, סדר עבודת יוה"כ, קובץ מע"י גאו' ב, 17; סדור רסע"ג, רפז). — ואמר המשורר: וגפן בעלת כנף וכו' התמאס, ויינה טוב ורב לשתות ולרויה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה, ברודי, 11). ואומר, מה תרועה אחריה רויה מלפניה בזעם, עניתים, הם שלשה החברים גשמים וענן עבים ורעם (הוא, בן משלי שפט, ששון, קסד). כיד נדיב ממלא פה לשבעה ומזלות עלי צמא רויה (שם תריד, קצב).