פ"ע, רָם, רָמָה, רָמוּ, רֹמּוּ1, רוֹמָם, רוּמָה, אָרוּם, יָרוּם, יָרֻם, יָרֹם, וַיָּרָם, תָּרוּם, תָּרֹם, וַתָּרָם, יָרוּמוּ, יְרֻמוּן2, — הָיָה גבוה ונשא מעל לדבר אחר, מעל לאדם המדבר, hoch sein, sich erheben; être haut, s'élever; to be high, to rise: וירבו המים וישאו את התבה וַתָּרָם מעל הארץ (בראש' ז יז). ושמתי כל הרי לדרך ומסלתי יְרֻמוּן (ישע' מט יא). וַיָּרָם כבוד יי' מעל הכרוב על מפתן הבית (יחזק' י ד). ובשאת הכרובים את כנפיהם לָרוּם מעל הארץ לא יסבו האופנים גם הם מאצלם (שם שם יו). הלא אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי רָמוּ3 (איוב כב יב). רֹמּוּ4 מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו (שם כד כד). — ורם הצור מפלוני, היה גבוה לו יותר מדי: מקצה הארץ אליך אקרא בעטף לב בצור יָרוּם ממני תנחני (תהל' סא ג). — והאלהים שמושב כבודו מעל לשמים: רוּמָה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך (שם נז ו), שם יב. — ובהשאלה, רָמָה העיר, היא קמה ועומדת: בברכת ישרים תָּרוּם קרת ובפי רשעים תהרס (משלי יא יא). — ורָם פלוני מפלוני במעלה, בשלטון: וְיָרֹם מאגג מלכו ותנשא מלכותו (במד' כד ז). — ורם האויב על אדם: עד אנה יָרוּם איבי עלי (תהל' יג ג). — ורָם האלהים בארץ וכדו': הרפו ודעו כי אנכי אלהים אָרוּם בגוים אָרוּם בארץ (שם מו יא). — ובלי השלמה, רָם האדם, האלהים, היה נשגב ונעלה: חי יי' וברוך צורי וְיָרֻם אלהי צור ישעי (ש"ב כב מז). הנה ישכיל עבדי יָרוּם ונשא וגבה מאד (ישע' נב יג). רוּמָה יי' בעזך נשירה ונזמרה גבורתך (תהלים כא יד). בשמך יגילון כל היום ובצדקתך יָרוּמוּ (שם פט יז).5 — ובתנועות הגוף המראות את מצב רוחו של אדם, רם רֹאשׁוֹ, רמה קַרְנוֹ, הלך האדם כאלו בראש מורם, בעמדת גבורה נצחון6: עלץ לבי ביי' רָמָה קרני ביי' רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך (ש"א ב א). ועתה יָרוּם ראשי על איבי סביבותי (תהלים כז ו). כי תפארת עזמו אתה וברצונך תָּרוּם7 קרננו (שם שם יח). ואמונתי וחסדי עמו ובשמי תָּרוּם קרנו (שם שם כה). צדקתו עמדת לעד קרנו תָּרוּם בכבוד (שם קיב י). — רמה ידו, היה חזק, גבר על זולתו8: פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידנו רָמָה ולא יי' פעל כל זאת (דבר' לב כז). — ועל אלהים: יי' רָמָה ידך בל יחזיון (ישע' כו יא). תָּרֹם ידך על צריך וכל איביך יכרתו (מיכ' ה ח). תעז ידך תָּרוּם ימינך (תהל' פט יד). — ובתאור מחשבתו של אדם, רָם לבו, חשב את עצמו בלבו כרם ונעלה על זולתו, התגאה, כמו גָּבַהּ לבו9: וְרָם לבבך ושכחת את יי' אלהיך וכו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה (דבר' ח יד-יח). לבלתי רוּם לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול (שם יז כ). יען אשר גבהת בקומה ויתן צמרתו אל בין עבותים וְרָם לבבו בגבהו (יחזק' לא י). כמרעיתם וישבעו שבעו וַיָּרָם לבם על כן שכחוני (הוש' יג ו). הסוררים אל יָרוּמוּ10 למו סלה (תהל' סו ז). ונשא ההמון יָרוּם11 לבבו והפיל רבאות ולא יעוז (דני' יא יב). — רמה עינו, הביט בגאוה על זולתו, ראה עצמו רם ונעלה12: יי' לא גבה לבי ולא רָמוּ עיני ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני (תהל' קלא א). דור מה רָמוּ עיניו ועפעפיו ינשאו (משלי ל יג). — וְרָם האלהים לעשות דבר, התעורר: ולכן יחכה יי' לחננכם ולכן יָרוּם13 לרחמכם (ישע' ל יח). — ובתו"מ: רומי רומי14 השיטה התנופפי ברוב הדרך (ע"ז כד: מד"ר בראש' נד). — °ורמה השעה לאדם, עלה לגדולה: תורמינך שעתך, תרום לך שעה יתעלה למלכות (תשו' גאו' קדמ' קסל, מא:).

— נִפע' רק הֵרֹמּוּ, יֵרֹמּוּ, יֵרוֹמּוּ15, — התרומם, הגביה את עצמו, sich erheben; s'élever; to rise up: הֵרֹמּוּ מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע (במד' ז י). וַיֵּרֹמּוּ הכרובים וכו' בעמדם יעמדו וברומם יֵרוֹמּוּ אותם וכו'  וישאו הכרובים את כנפיהם וַיֵּרוֹמּוּ מן הארץ לעיני בצאתם16 (יחזק' י יה-יט).

— פוֹעֵ', רוֹמַמְתִּי, רֹמְמָתְהוּ, מְרוֹמֵם, מְרוֹמְמִי, רוֹמֵם, רוֹמְמוּ, אֲרוֹמִמְךָ, אֲרוֹמְמֶךָ, אֲרֹמְמֶנְהוּ, תְּרֹמֵם, תְּרוֹמְמֵנִי, יְרוֹמֵם, יְרוֹמְמֵנִי, יְרוֹמִמְךָ, תְּרוֹמֵם, תְּרוֹמְמֶךָ, נְרוֹמְמָה, יְרוֹמְמוּהוּ, — עשה שיָרוּם ויעלה דבר, כמו הִפע'17, erheben; élever; to raise, רומם האלהים את גלי הים: ויעמד רוח סערה וַתְּרוֹמֵם גליו (תהל' קז כה). — וְרוֹמֵם האדם בנין18 הקים אותו: ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לְרוֹמֵם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו (עזר' ט ט). — ורוֹמְמָה הצדקה את הגוי, הקימה וכאלו בנתה אותו: צדקה תְּרוֹמֵם גוי וחסד לאמים חטאת (משלי יד לד). — ורומם האדם ילדים, גִּדל ורִבה אותם, aufziehen; élever; to raer: בנים גדלתי וְרוֹמַמְתִּי והם פשעו בי (ישע' א ב). לא חלתי ולא ילדתי בחורים רוֹמַמְתִּי בתולות (שם כג ד). — ורוממה התהום שתיל העץ: מים גדלוהו (את הארז) תהום רֹמְמָתְהוּ את נהרתיה הלך סביבת מטעה ואת תעלתיה שלחה אל כל עצי השדה על כן גבהא קמתו מכל עצי השדה וכו' (יחזק' לא ד-ה). — ובתמונה, רומם האלהים את האדם משאול, רומם אותו בצור, העלה אותו: חננני יי' ראה עניי משנאי מְרוֹמְמִי משערי מות (תהלים ט יד). כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתרני בסתר אהלו בצור יְרוֹמְמֵנִי (שם כז ה). —  ומאויביו, הציל אותו מידם: ומציאי מאיבי ומקמי תְּרוֹמְמֵנִי מאיש חמסים תצילני (ש"ב כב מט, תהל' יח מט). — ובהשאלה, רומם האלהים את האדם מזולתו, על זולתו, ואף בלי השלמה, עשה שירום במעלה ובשלטון: יי' מוריש ומעשיר משפיל אף מְרוֹמֵם (ש"א ב ז). קוה אל יי' ושמר דרכו וִירוֹמִמְךָ לרשת ארץ (תהל' לז לד). — ורוממה החכמה את האדם: סלסלה וּתְרוֹמְמֶךָ תכבדך כי תחבקנה (משלי ד ח). — ורוֹמֵם האדם את האלהים או את שמו, הודה ואמר שהוא רם ונשא, הלל ושבח אותו, hochpreisen; exalter; to exalt: זה אלי ואנוהו אלהי אבי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (שמות יה ב). יי' אלהי אתה אֲרומִמְךָ אודה שמך (ישע' כה א). אֲרֹמִמְךָ יי' כי דליתני (תהל' ל ב). גדלו ליי' אתי וּנְרוֹמְמָה שמו יחדו (שם צט ה). רוֹמְמוּ יי' אלהינו והשתחוו להר קדשו (שם שם ט). יודו ליי' חסדו וכו' וִירוֹמְמוּהוּ בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו (שם קז לא-לב). אלי אתה ואודך אלהי אֲרוֹמְמֶךָ (שם קיח  כח). אֲרוֹמִמְךָ אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד (שם קמה א).19 — ואמר בן־סירא: ועין יי' צפתהו לטוב וינעריהו מעפר צחנה נשא בראשו וירממנהו ויתמהו עליו רבים (ב"ס גני' יא יב-יג). ורוממתהו (התורה) מרעהו ובתוך קהל תפתח פיו (ש יה ה). וארומם יי' אבי אתה כי אתה גבור ישעי (שם נא י). — ובתו"מ: לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו (פסח' י ה). ונותנת לו (התורה) מלכות וממשלה וכו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים (אבו' ו ב). ורוממן20 הקב"ה על הכל וכו' אמר להם הרי רוממתי אתכם על כל העולם (מד"ר שמות כה). כרום זלות, לכשירומם21 הקב"ה כרם בזוי בעולמו ואין כרמו של הקב"ה אלא ישראל (ר' יהודה, שם ויקר' לב). לכשירומם21 הקב"ה מצות בזויות בעולם (ר' נחמיה, שם שם). מהו אף מרומם באף שהוא מביא לזה מרומם את זה (ר' אבא מרומניא, שם במד' לב). שהשפיל הקב"ה את המדינים ורומם22 את ישראל (ר' שמעון בן חלפתא, שם שם). משפיל לכל מי שנשתתף במעשה העגל ומרומם לכל מי שלא נשתתף במעשה העגל (ר' תנחומא בי רבי יונה, פסיק' רב', כי תשא, לח:). כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזו רוממה שכאילו לי אתה רומם (שם שם, לט:). הוי זהיר באומה זו שהמליכה אותי תחלה על הים לכל האומות וכו' לפיכך רומם את ראשם (שם שם). — ובתפלה: וכל עמך בית ישראל ברנה יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו את שמך מלכנו (יהללוך, ברכה בסוף ההלל). הן הם (אברים שבגוף והנשמה) יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו וכו' (נשמת, תפלת שבת ויו"ט). — ובסהמ"א: אבל הרשני על זה מה שרוממתי בצוותך אותי לקרוא אליך והרשיתני לשבח את שמך העליון (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג).

— פוֹעַ', רוֹמַם, מְרוֹמַם, תְּרוֹמַמְנָה, — שרוממו אותו: אליו פי קראתי וְרוֹמַם23 תחת לשוני (תהל' סו יז). וכל קרני שערים אגדע תְּרוֹמַמְנָה קרנות צדיק (שם עה יא). ויברכו שם כבודך וּמְרוֹמַם24 על כל ברכה ותהלה (נחמ' ט ה). — ובסהמ"א: כי הוא נעלה מכל מדה ותאר ומרומם מכל דמות ודמיון (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד י).

— הפע', הֵרִים, הֲרִימֹותָ, הֲרִימוֹתָה, הֲרֵמֹתָ, הֲרִימֹתִי, הֲרִימוֹתִי, הֲרִימֹתִיךָ, הֲרִמֹתִיךָ, הֵרִימוּ, הֲרֵמֹתֶם, מֵרִים, מְרִימִי, מְרִימָיו, הָרִים, הֲרִימִי, הֲרִימְכֶם, הָרֵם, הָרֶם, הָרִימָה, הָרִים, הָרִימִי, הָרִימוּ, אָרִים, תָּרִים, תָּרֶם, יָרִים, יָרֵם, יָרֶם, יְרִימֶיהָ, תָּרִימוּ, יָרִימוּ, — עשה שיָרוּם דבר או אדם, erheben, aufheben; élever, ramasser; to raise, lift — א) הרים אדם, מטה או שבט, וכדבר שאיו אפשרי, הרים המטה את האדם: ואתה הָרֵם את מטך ונטה את ידך על הים (שמות יד יו). כהניף שבט את מְרִימָיו כְּהָרִים מטה לא עץ (ישע' י יה). — וְהֵרִים במטה: וַיָּרֶם במטה ויך את המים (שמות ז כ). — והרים אבן על שכמו: וְהָרִימוּ לכם איש אבן אחת על שכמו (יהוש' ד ה). — והרים עֹל25 על לחי התינוק: בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כִּמְרִימֵי על על לחיהם (הושע יא ד). — והרים דבר שנפל או שצף על המים: וַיָּרֶם את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו (מ"ב ב יג). ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל ויאמר הָרֶם לך וישלח ידו ויקחהו (שם ו ו-ז). — ב) והרים האדם יד, את ידו, באדם, אל אדם, להכותו או להרגו, שלח בו יד: וירבעם בן נבט וכו' עבד לשלמה וַיָּרֶם יד במלך וזה הדבר אשר הֵרִים יד במלך וכו' (מ"א יא כו-כז). — ג) והרים את ידו לעשות דבר: והיה כאשר יָרִים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (שמות יז יא). וַיָּרֶם נשה את ידו ויך את הסלע במד' כ יא. — והרים האדם את ידו אל האלהים בשבועה: הֲרִמֹתִי ידי אל יי' אל עליון קנה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך (בראש' כד כב-כג). — והרים ימינו ושמאלו אל השמים בשבועה: וַיָּרֶם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דני' יב ז). — ולא הרים האדם את ידו ורגלו, לא עשה כל מעשה ותנועה: אני פרעה ובלעדיך לא יָרִים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים (בראש' מא מד). — והרים האדם או האלהים פעמיו, נשא רגליו ללכת: הָרִימָה פעמיך למשאות נצח (תהל' עד ג). — והרים האדם פניו אל האלהים, נשא אליו את עיניו, כאלו הביט אליו: בשתי ונכלמתי לְהָרִים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ראש (עזר' ט ו). — והרים אדם את ראשו, כמו נשא ראש, בתנועת גבורה ונצחון: מנחל בדרך ישתה על כן יָרִים ראש (תהל' קי ז). — ואת קרנו: אמרתי להוללים אל תהלו ולרשעים אל תָּרִימוּ קרן אל תָּרִימוּ למרום קרנכם תדברו בצואר עתק (שם עה ה-ו). — ובהשאלה, הרים האדם את קולו, הרים בקול, קרא בקול רם: בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול ויהי כשמעו כי הֲרִימֹתִי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס וכו' (בראש' לט יד-יה). ויהי כַּהֲרִימִי קולי ואקרא (שם שם יח). על הר נשפה שאו נס הָרִימוּ קול להם (ישע' יג ב). הָרִימִי בכח קולך מבשרת ירושלם(שם מ ט). קרא בגרון אל תחשך כשופר הָרֵם קולך (שם נח א). לפתח פה ברצח לְהָרִים קול בתרועה (יחזק' כא כז). הֲתָרִים לעב קולך ושפעת מים תכסך (איו' לח לד). ורבים בתרועה בשמחה לְהָרִים קול (עזר' ג יב). משמיעים לְהָרִים בקול לשמחה (דהי"א יה יו). — והרים קול על פלוני, צעק עליו, חרף אותו: את מי חרפת וגדפת ועל מי הֲרִימוֹתָ קול (מ"ב יט כב). — והרים קרן במשמ' הריע בקרן: כל אלה בנים להימן חזה המלך בדברי האלהים לְהָרִים קרן (דהי"א כה ה). — ובתמונה, הרים אלהים את ראשו, את קרנו של אדם, והרים אדם ראשו וקרנו, עשה שירום ראשו וכדו': ויתן עז למלכו וְיָרֵם קרן משיחו (ש"א ב י). ואתה יי' מגן בעדי כבודי וּמֵרִים ראשי (תהל' ג ד). כי תפארת עזמו אתה וברצונך תרים26 קרננו (שם פט יח). וַתָּרֶם כראים קרני בלתי בשמן רענן (שם צב יא). וישמח עליך אויב הֵרִים קרן צריך (איכ' ב יז). — והרים את האדם בדרגה או בשלטון, הרים אותו מאחרים או מתוך אחרים: מקים מעפר דל מאשפת יָרִים אביון להושיב עם נדיבים (ש"א ב ח; ומעין זה תהל' קיג ז). יען אשר הֲרִימֹתִיךָ מתוך העם ואתנך נגיד על עמי ישראל (מ"א יד ז). יען אשר הֲרִימֹתִיךָ מן העפר ואתנך נגיד על עמי ישראל (שם יו ב). כי אלהים שפט זה ישפיל וזה יָרִים (תהל' עה ח). הֲרִימוֹתִי בחור מעם (שם פט כ). — ד) הרים האדם אבנים מן המסלה, דשן מן המזבח, מחתות מן המזבח, עטרה מעל הראש, נטל והסיר אותם, abheben, wegnehmen; enlecer, ôter; to lift away, take away: וְהֵרִים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח (ויקר' ו ג). וְיָרֵם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה (במד' יז ב). סלו סלו פנו דרך הָרִימוּ מכשול מדרך עמי (ישע' נז יד). הסיר המצנפת וְהָרִים העטרה (יחזק' כא לא). — והרים הנשיא את גרושתיו מעל העם, נטל וסלק מעליו את עֹל המסים27: חמס ושד הסירו ומשפט וצדקה עשו הרימו גרשתיכם מעל עמי (שם מה ט). — ה) הרים האדם מצבה, כסא, נס, זקף אותם, הקים ובנה aufrichten; ériger; to set up: ויקח יעקב אבן וַיְרִימֶהָ מצבה (בראש' לא מה). השמים אעלה ממעל לכוכבי אל אָרִים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון (ישע' יד יג). הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים אָרִים נסי (שם מט כב). הָרִימוּ נס על העמים (שם סב י). — והרים הנשר את קנו, בנה אותו במרומים: אם על פיך יגביה נשר וכי יָרִים קנו (איוב לט כז). וְהֵרִים הכהן אזכרה מן המנחה, את החלב מן הבהמה וכדו', נטל חלק מעליו: וְהֵרִים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה (ויקר' ב ט). ואת כל חלב פר החטאת יָרִים ממנו (שם ד ח). וְהֵרִים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה אשר על המנחה (שם ו ח). בַּהֲרִימְכֶם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן ובתבואת יקב (במד' יח ל). ולא תשאו עליו חטא בַּהֲרִימְכֶם את חלבו ממנו (שם שם לב). — ועל הנותן, הֵרִים תְּרוּמָה, הרים מעשר מן התבואה או מן השלל, נתן חלק מהם, abgeben; donner, payer; to give, pay: כל מֵרִים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת יי' (שמות לה כד). ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר יָרִימוּ ליי' (ויקר' כב יה). והיה באכלכם מלחם הארץ תָּרִימוּ תרומה ליי' ראשית ערסתיכם חלה תָּרִימוּ תרומה כתרומת גרן כן תָּרִימוּ אתה (במד' יה יט-כ). כל תרומת הקדשים אשר יָרִימוּ בני ישראל ליי' נתתי לך (שם יח יט). כי את מעשר בני ישראל אשר יָרִימוּ ליי' תרומה נתתי ללוים לנחלה(שם שם כד). וַהֲרִמֹתֶם ממנו תרומת יי' מעשר מן המעשר (שם שם כו). וַהֲרֵמֹתָ מכם ליי' מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות (שם לא כח). ויהי כל זהב התרומה אשר הֵרִימוּ ליי' ששה עשר אלף שבע מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות (שם שם נב). ובהפילכם את הארץ בנחלה תָּרִימוּ תרומה ליי' קדש מן הארץ (יחזק' מה א). זאת התרומה אשר תָּרִימוּ ששית האיפה מחמר החטים (שם שם יג). תהיה התרומה אשר תָּרִימוּ חמשה ועשרים אלף רחב וארך וכו' (שם מח ח). — והרים המלך פרים לקהל, נתן פרים לזבח לצרכי הקהל: כי חזקיהו מלך יהודה הֵרִים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן והשרים הֵרִימוּ לקהל פרים אלף וצאן עשרת אלפים (דהי"ב ל כד). וַיָּרֶם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים הכל לפסחים וכו' ושריו לנדבה לעם הֵרִימוּ וכו' לכהנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות ובקר שלש מאות (שם לה ז-ח).28 — ואמר בן סירא: אל תבז לאנוש במר רוח זכר כי יש מרים ומשפיל (ב"ס גני' ז יא). דעת רופא תרים ראשו ולפני נדיבים יתיצב (שם לח ג). וירימו היכל קדש המכונן לכבוד עולם (שם מט יב). וארים מארץ קולי ומשערי שאול שועתי (שם נא ט). — ובתו"מ: החלה והבכורים עולים באחד ומאה ומצטרפין זה ע"ז וצריך להרים, הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זע"ז וא"צ להרים (ערלה ב א). באותה שעה הרימו קולם בבכיה גדולה (מד"ר איכ', פתיח' ר' יוחנן). זה ישפיל וזה ירים, ישפיל לבלשצר וירים לכרש ודריוש (שם שה"ש, מצאוני השומרים). הסר המצנפת מרבותינו והרים העטרה מאומות העולם (רב חסדאי, שם רות, באשר תמותי). כשירים הקב"ה לצדיקים המזולזלים בעולם הזה וכו' לכשירים29 הקב"ה כרם הבזוי לעולם הבא וכו' כשירים הקב"ה ויפרסם מצות הבזויות בתורה (מדר' תהל' יב). אני משפיל אותך כי אני משפיל ומרים וכו' מלכות זו משפיל ומלכות זו מרים וכו' משפיל משפחה זו ומרים משפחה זו (שם יב). — ואמר המשורר: והוא כתר ספרי והמקים פשרי והמרים זכרי עלי כל השרים (דונש, דעה לבי, אלוני, עא). הך אשתך מכת בלי סרה אם תמשול בך כאיש ותרים ראשה (ר"ש הנגיד, בן משלי שנא, ששון, קנט). ועל כי לא הקשבתי אחר שובי נחמתי, לזאת דמי הקרבתי ואת חלבי הרמתי (רמב"ע, נורא מכל איום, דוקס, 80). ואמרו לי שבחים מחצי איש ואתו אהביו אל על מרימים (משלם דאפיאירה, ביום סגריר, ידיעות מכון שוקן ד, נב). — °ובחשבון, הרים יחידה מספרית אחת ממספר, הוציא אותה ממספר היחידות שלה כדי להפך אותה ליחידות נמוכות ממנה, או נטל יחידות נמוכות כדי לצרפן ליחידה גבוהה אחת, herausheben; extraire; to extract: הרי שהצריכך החשבון לגרוע מאתים מעלות וחמשים חלקים וארבעים שניות סימנן רנ"ם ממאה מעלות ועשרים חלקים ושלשים שניות סימנן קכ"ל, תוסיף על האמה שלש מאות וששים, יהיו המעלות ארבע מאות וששים ותתחיל לגרוע השניות מן השניות, תבוא לגרוע ארבעים משלשים אי אפשר, תרים חלק אחד מן העשרים חלקים ותעשה אותו ששים שניות ותוסיף על השלשים ונמצאו השניות תשעים, תגרע מהם הארבעים ישאר חמשים שניות, ותחזור לגרוע חמשים חלקים מתשעה עשר חלקים, שכבר הרימות מהם חלק אחד ועשיתו שניות, ואי אפשר לגרוע חמשים מתשעה עשר, לפיכך תרים מעלה אחת מן המעלות ותעשה אותה ששים חלקים וכו', ותחזור לגרוע המאתים מעלות מן ארבע מאות ותשע וחמשים מעלות שכבר הרימות מעלה אחת ועשית חלקים, ישאר מאתים ותשע וחמשים מעלות ונמצא השאר סימנו רנ"ט כ"ט ן' (רמב"ם, קדוש החדש יא יב). ומה שנתקבץ מן החלקים אלף ושמונים תרימהו שעה אל מושב השעות30 והנשאר למושב השעות תכתוב אותו בשטה שלישית ואחר תשיב אל השעות ומה שנתקבץ מן השעות כ"ד תרימהו אל מושב הימים (הוא, חשבון העבור, דברי חכמים, כו).

— הָפע', הוּרַם, הוּרָם, יוּרָם, — שהרימו אותו, אף במשמ' הוּסַר או נִטַּל: וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הוּרָם מאיל המלואים מאשר לאהרן ומאשר לבניו (שמות כט כז). ואת שתי הכליות וכו' ואת היתרת על הכבד על הכליות יסירנה כאשר יוּרָם משור זבח השלמים (ויקר' ד ט-י). ועד שר הצבא הגדול וממנו הוּרַם31 התמיד והשלך מכון מקדשו (דני' ח יא). — ובינ' *מוּרָם, ואמר בן סירא: כי כחלב מורם מקדש כן דויד מישראל (ב"ס גני' מז ב). — ובתו"מ: האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה (שביע' ט ט). הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה וכו' מוציא לפי חשבון (חלה ג ח). אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום (ב"ש, ביצ' א ו). התודה ואיל נזיר קדשים קלים וכו' המורם מהם כיוצא בהם אלא שהמורם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם (זבח' ה ו). את שמורם קודש והשאר חולין (ספרי במד' ק י). לא נחלקו בית שמאי ובית הלל שמוליכין את המתנות שהורמו ביום טוב ואת המתנות שהורמו מערב יום טוב עם המתנות שהורמו ביום טוב, ועל מה נחלקו על המתנות שהורמו מערב יום טוב לעצמן וכו' (ירוש' ביצ' א ז). ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית (רש"י, שמות יז טז). — °וְהוּרְמָה מלה בנעימה, ושם טעם מטעמי המקרא שופר מוּרָם32: כבר אמרנו שהשופר שהוא מכלל המשרתים נחלק לשלשה, שופר מיושב ושופר מורם ושופר מכרבל וכו', ולשון מורם שמלה תורם בו בנעימה, ולא תגביה הקול אלא כאלו בהרגשה לבד (הורית הקורא, דרנבורג, 87).

— הִתפוֹ', יִתְרוֹמֵם אֵרוֹמָם33, — התרומם האדם או האל, הֵרִים את עצמו, קם ועלה: עתה אקום יאמר יי' עתה אֵרוֹמָם עתה אנשא (ישע' לג י). ועשה כרצנו המלך וְיִתְרוֹמֵם ויתגדל על כל אל ועל אל אלים ידבר נפלאות (דני' יא לו). — ובתו"מ: יתקדל ויתקדש ויתברך ויתרומם שמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו (רב יהודה בר יחזקאל בשם אביו, ברכה על הגשמים, ירוש' ברכ' ט ג; שם תענ' א ג). וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים (ת"ר, מגי' יז:). על הכל יתגדל וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא וכו' הנכבד והנורא שמו של מלך מלכי המלכים (סופר' יד יב). ולא ממדבר הרים וכו' שאין אדם מתרומם מן הדברים האלו (ר' אבא מרומניא, מד"ר במד' כב). חנניה מישאל ועזריה מתוך גבולן רוממותן וכו' ונתרוממו שנאמר באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל, ודניאל הושלך לגוב ארויתא ונתרומם וכו' (ריב"ל, תנחו' מקץ ג). ירמיה, שבימיו נתרוממה מדת הדין (פסיק' ר"כ, דברי ירמיהו, בובר, קטו.). בשעה שהשפילו עצמן ועשו אותו מעשה ואמרו כי זה משה האיש, ונתרוממו בזה שנאמר זה יתנו, הוי זה ישפיל וזה ירים (מדר' תהל' עה). למען יתרומם שמו של הקדוש ברוך הוא בבריותיו שברא מסוף העולם ועד סופו (פדר"א ג). — ובתפלה: ועל כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו לעולם ועד (תפלת י"ח). בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך (נשמת כל חי, שחרית לשבת ויו"ט, סדר רע"ג השלם ב, כד:).