ת"ז, — גדול, עָבֶה ומְרֻוָּח1, weit; large: וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה וּרְחָבָה אל ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג ח). חמות בבל הָרְחָבָה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו (ירמ' נא נח). כוס אחותך תשתי העמקה וְהָרְחָבָה2 (יחזק' כג לב). ארכה מארץ מדה וּרְחָבָה מני ים (איוב יא ט). ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הָרְחָבָה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך (נחמ' ט לה). ורְחַב ידים באותה משמ': האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רַחֲבַת לפניהם (בראש' לד כד). כבאכם תבאו אל עם בטח והארץ רַחֲבַת ידים וכו' מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ (שפט' יח י). צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רַחֲבַת ידים (ישע' כב יח). כי אם שם אדיר יי' לנו מקום נהרים יארים רַחֲבֵי ידים בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו (שם לג כא). זה הים גדול וּרְחַב ידים (תהל' קד כה). — והחומה הרחבה, ככנוי למקום בירושלים: על ידו החזיק עזיאל בן חרהיה צורפים ועל ידו החזיק חנניה בן הרקחים ויעזבו ירושלם עד החומה הָרְחָבָה (נחמ' ג ח). וחצי העם מעל להחומה מעל למגדל התנורים ועד החומה הָרְחָבָה (שם יב לח). — ובהשאלה על דברים מפשטים, מלאכה ומצוה: לכל תכלה ראיתי קץ רְחָבָה מצותך מאד (תהל' קיט צו). ואמר אל הסגנים ואל יתר העם המלאכה הרבה וּרְחָבָה3 ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו (נחמ' ד יג). — ובצרופים המורים על תכונות נפשיות, רְחַב נפש4, בעל תביעות גדולות: רְחַב נפש יגרה מדון ובטח על יי' ידשן (משלי כח כה). — ורְחַב לבב במשמ' זו: מלושני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים וּרְחַב לבב אותו לא אוכל (תהל' קא ה). — ורְחַב לב במשמ' רחב דעת, חכם5: רום עינים וּרְחַב לב נר רשעים חטאת (משלי כא ד). — ותה"פ בָּרְחָבָה, כמו ברוחה: ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד ואתהלכה בָרְחָבָה כי פקדיך דרשתי (תהל' קיט מד-מה). — ואמר בן סירא: רחב אולת וחסר בינה רחבעם הפריע בעצתו עם (ב"ס גני' מז כג). — ובתו"מ: עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע (אב' ה יט). — *ורחב בנגוד אל צר, breit; large; broad: פרסתו (של בעל המום) רחבה כשל אווז (בכורות ז ו). מה הארי צר מאחוריו ורחב מלפניו אף ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו (מדות ד ז). ארון שהיא רחבה מלמטן וצרה מלמעלן והמת בתוכה הנוגע בה מלמטן טהור ומלמעלן טמא, רחבה מלמעלן וצרה מלמטן הנוגע בה מכל מקום טמא (אהל' ט טו). אם היו כותלי החדות רחבים משל בית וכו' טהורים (שם יא ט). סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל (מקו' ד ג). כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו (שם י א). שמא רגליה נאות, רחבות כשל אווז (נדר' סו:). — *ובמדידה: סומכים לשדה ירקות וכו' ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכו' ולסלע שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה (כלא' ב ח). מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט וכו' והרחב מעשר אמות ימעט ואם יש לו צורת פתח אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט (ערוב' א א). לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מארבע אמות וכו' על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר וכו' (משום רבי ישמעאל, שם שם ב). הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח וכו' דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו, רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח, ר' יהודה אומר רחבה אף על פי שאינה בריאה (שם שם ג-ד). נתן עליו נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה (סכה א ו). דכון וכו' הצדדי שלו הנוגע בהם אינו טמא משום כירה, הרחב שלו ר' מאיר מטהר ור' יהודה מטמא (כלים ז ב). כסא שנטל חפויו האמצעי וכו' רש"א אם היה רחב טפח (שם כב ו). — ובסהמ"א: וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר ואין לו מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער (רש"י, במד' כא ד). בדבני מחוזא, שהם רחבי לבב ומקפידים על לבושיהן ונעליהם שיהיו מכוונים (הוא, שבת קיב.). והימים אשר מלך אריסתובלוס ג' שנים ו' חדשים איש יקר וגבור ורחב ידים ויפה עינים ויפה תואר (יוסיפון, גינצבורג, רכז). ויאהבוהו (את המלך ביבר) יושבי הינד מאד כי היה גבור חיל ורחב לבבב ורחב ידים (משלי סנדאבר). — °ורְחָבָה, מ"ר רְחָבוֹת, רַחֲבוֹת המטה, קרש הרֹחַב שבמטה: וערסא דצלא היא כמטה המפורשת במסכתא דכלים בטהרות שהיא מתפרקת יש לה שתי ארוכות ושתי רחבות ונקליטין וסירוג כאמצעיתה (תשו' הגאו' הרכבי שנז, 180).