רַחַב
ש"ז, מ"ר סמי' רַחֲבֵי, — כמו ב. רָחָב, תהום מים רחבים: ואף הסיתך מפי צר רַחַב1 לא מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן (איוב לו יו). — ומ"ר רחבים, רחבי ארץ, כמו מרחב: התבננת עד רַחֲבֵי ארץ הגד אם ידעת כלה (שם לח יח).
1 [עי' בהערה שלפני זו. (בערך הקודם) וחז"ל דרשו כאן דרשות שונות שאחריהן הלכו אף הפרשנים העברים.]