*, ש"נ, — כמו רְחוֹב, ככר, מגרש: ואיזהו דבר של אותה העיר, כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים (נדר' ה ה). אכלה (הבהמה) מתוך הרחבה (משלם) מה שנהנית, מצדי הרחבה (משלם) מה שהזיקה (ב"ק ב ב). חכם שמת וכו' הכל מברין עליו אפילו ברחבה של עיר (תוספת' מו"ק ב יז). בור שבאמצע הדרך הרי הוא של עולי בבל וכו' שברחבה ושבכרמלית הרי הוא של אנשי אותה העיר (שם ב"ק ו טו). לא שנו אלא שכלה (מבוי) לאמצע רחבה אבל כלה לצדי רחבה אסור (רב יוסף, ערוב' ח.). א' מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו באין בני משפחה ומביאין חבית מלאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה וכו' (ת"ר, כתוב' כח:). המשכיר בית לחבירו בבירה משתמש וכו' אפילו בתרבץ אפדני אבל רחבה שאחורי הבתים לא (רב נחמן, ב"ב ו:). — וברכת רחבה, ברכת אבלים שברחבה: ואלא הא דאמר ר' יצחק א"ר יוחנן מברכים ברכת וכו' אבלים וכו' ברכה בשורה מי איכא, אלא כי קאמר ר' יוחנן ברחבה1 וכו' ברכת רחבה כל שבעה מי איכא וכו' (כתוב' ח:). — ובסהמ"א: פי' רב האי גאון ברכת רחבה מאי דבריך יהודה מתורגמניה דר"ל וכו' יש להם מקום קבוע מוכן ברחבה וכו' ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי לקבורה לאלתר מברכין ברכת רחבה וכו' וי"ל ברכת רחבה כמה שערים בצידוק הדין וכל אחד מוסיף מחכמתו, ואין מנהג ברכת רחבה בבבל (ערוך ערך ברך). פעם אחת היה ברחבה אחת מהעיר הנזכרת עם אנשלמה הנזכר (שו"ת ר"נ גירונדי ל).