רַחֲבָה

°, רַחֲבָה1 ש"נ, —  תכונת הדבר הרחב, Weite; largeur; width: והחלק השלישי והרביעי אינם נקראים מוצק אלא רחבת הלשון או על דוגמא לפי שאין מרחק ראשן מתושבתן שוה (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ד, הצופה מארץ הגר ג, 28) . כי ירחיב וגו' למדה תורה דרך ארץ שלא יתאוה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידים ועושר (רש"י, דבר' יב כ). — ובמשמ' נדיבות: אוי כי שדוד אני מרוב רחבת ידיך וטובותיך אשר עשית עמי (יוסיפון, גינצבורג, שמא).



1 [את הצרוף שבמקרא בראש' לד כא, ועוד, והארץ הנה רחבת ידים אפשר להבין גם כאלו רחבת ידים הוא ש"ע,  והואיל והיה צורך בש"ע כזה,  השתמשו כמליצת המקרא, כשם שהפכו אף אָזְלַת יָד (שאַזְלָת היא בו פעל ולא שם) למליצה המתארת מצב כזה, שבו אזלת יד.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים