* 1, ש"ז, — שרץ, רמש, נחש: כמה ישהו (המשקים המגֻלים) ויהיו אסורין, כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה (תרומ' ח ד). — ובסהמ"א: בשעת הכשר האוכלין עדשין ופולין וזיתים הרחש מצוי בהן (רשב"א, תשו' רעה). בפולין החדשים שסמוך לגמרן מצוי בהם במקום הרחש מקום שחור ונכר ראשו של רחש (שם רעו). ומה שימצא ג"כ ברחשים בעופות ובדגים (אמו"ר לראב"ד ב ו, 88). ואחת מהנה שקנתה בערב באה ואמרה כי מצאה רחשים בקמחה (שו"ת חות יאיר קט).  ופתן זה הוא כמין רחש קטן והאוכל מבשרו מוסיף לו כח (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר יא).