רֶחֶשׁ – מילון העברית הישנה והחדשה / אליעזר בן־יהודה

רֶחֶשׁ

°1, ש"ז — מנחת מרחשת, ואמר הפיטן: רחש מרבך זה מזה מזוז לא נתקרב (דוד בר משלם, אלהים אל דמי לדמי, סליח' מוס' יוה"כ).

1 [כך מנקד בספרים.]