*, ש"ז, — הרהור, הגיה בלב: אם רחש1 בלב למה אמירה ואם אמירה למה רחישה (מדר' תהל' מה, בובר, קלה:). — ובסהמ"א: ואלו אמנם רוצים במשכיל מי שהיה חסיד וטוב התבוננות ורחש2 מה שראוי שיבוקש מטוב וירוחק מרע (ס' השכל והמושכלות לאלפראבי). ואמנם מי שקרא פלוני משכיל אמנם רצה בו טוב התבוננות ברחש מה שראוי שיבוקש או ירוחק על המוחלט (שם). — ואמר הפיטן: רחש ישנים כערב דם תבוסה כעורב, קץ חש וקרב לעורר בתנין קרב (ר"א קליר, קיחת, קרוב' שבת החדש). ענה קוטרי רקח מרקחת, רחש ניב מלקחת, הגיג בוער כקלחת (רסע"ג, ענה איומה, הושענ', סדור רסע"ג, רמו). רחשי למולך אל יהי טרח (איכה שפתי, Berliner, Synag. Poesien, עמ' 69). שתפאר פני פדויך, שתצדיק צבאות צנועיך, שתקנה קהל קנויך, שתרצה רחש רחומיך (יהי רצון, עבודת צו"כ, מחז' איטל' ב, קלא:). אזי רחש רנני רנניך ארגילה (יוסף בן אביתור, תתכן, שעה"ש 14). לך נפשי וטוב רחשי אל אשפוך לפניך (רי"צ גיאת, יד תתיר, שם 31). בקראי ענני יום רחש מליצי תקב (רשב"ג, אלהים אלי, שם 45). ענתה היא כי הנחש השיאני ונשכני בלא לחש, ויאמר הגם לכבוש ברחש את המלכה עמי בבית (ר"י הלוי, אבאר קצת, דיואן ג, 27). משה ידבר בקול רחשו ואלהים על כס מכונו יענהו משמי קדשו (הוא, יחיד נמצא, שם שם, 110). צורר ענה ברחשו ונתפאר ברוב רכושו (ראב"ע, אספרה בעד, איגר 231). יקר נערב כניחחים, רחש תחן נאנחים (שמעון בר יצחק, אהוביך, יוצ' שבת חוהמ"פ). עליך נשפוך שיח רחשנו לגאלנו ממעון קדשך להחפישנו (הוא, ברח דודי, גאלה שבת חוהמ"פ). קוראיך בחיל ומוראות, רחשם שעה נא ועשה עמהם לטובה אות (אליך האל, סליח' ג עשי"ת). וסתם רחשי ופס קרבן אשי (אימתי שמחי, מאורה שבת ב אחה"פ). — ואמר המשורר: אני אבכה במר רחשי והאפר עלי ראשי (לקו"ק, 138). נעים שירי בלי רגל ישוטט ויביע בלי לשון ורחש (ר"י חריזי, תחכ' ט, 96). יפאר לקונו בהגיון רחשו (עזרא הבבלי, תוכח' מוס', צט.). עט בלי לב יבין לחשי, ובלי אזן ישמע רחשי (מעשה הרב דן יצחק ארדוטיל, דברי חכמים, מז). רנני בטוב רחשך אשר מדבש נערב (ר"י נג'ארה, יונת נדודים, עולת תמיד, ל). כל משא נפש תשא בכנפים, עמה ימות לב ורחשיו יסופו (יל"ג, אהבת דוד ומיכל יב, 103).