רַטּוֹב
* 1, ש"ז, — מוקש לצוד בו צפרים Vogelfalle; plège, trappe, trap, snare: החרם טמא מפני הזוטו, הרשתות והמכמרות והמדף הפלצור ומצודות הסכרין טמאים, והאקון והרטוב והכלוב טהורין כלים כג ה.
1 [במנדעית רטיבא במשמ' זו, עי' אפשטין, פרוש הגאונים, עמ' 65, ולא נתברר מקור המלה, ואולי נשתלשלה מן היונ' ὀϱνυϑεύω, צד צפרים.]