* 1, פ"י, — רָטָה את הפשתן, זרר וסחט אותו להוציא רטיבותו, auswinden; tordre; to wring (out): (פשתן שטואתו נדה) הרוטיהו2 טמא מפני פיהו (ר' יהודה, תוספת' טהר' ד יא). המכבס את כסותו והסוחט את שערו והרוטה3 פשתנו והיו שם טהרות, ספק נתזו ספק לא נתזו, ספיקו טהור (שם שם ה טז).

— הִפע', °הִרְטָה, — הרטה את המכה, שם עליה רְטִיָּה, חבש ורפא אותה: צבאות כל פועל לצלעם ירטי תעל צפירת פאר להעל (ר"א קליר, אנסיכה מלכי, מוסף א ר"ה). הזכר ישיבת אהל המאביק לשר גחל, הצילה שאונו מבהל, הצגים להרטות מחל (הוא, צפה בבת תמותה, מוסף יום כפור). והכנת צרי וחתול לא חתלה, והגהת מזור להרטות מחלה (משלם בן קלונימוס, מי יתנה, סלוק יוה"כ). כי אם ישתה ממנו משנה שנוי גדול ואם ירטה בו לא יפעל מהדבר (קאנון א ב ב יח). חנינה וחמודה אסתר המלכה לפני המלך עמדה להרטות המכה (משנכנס אדר, זמר לפורים, MGWJ 1894, עמ' 85).