1 [התנאים המאֻחרים והאמוראים כבר לא הבינו את המלה במקורה וראו בה כנראה בינו' פָעוּ' מן רטש, שהבינו אותו – שלא כמשמעותו – כקרוב אל נטש או שבה, עד שנסו למצא הבדל בין רטושים, נטושים או שבויים – אך כל משמ' כזאת איננה מתאימה כלל כלפי שדהו של אדם שהקדיש אותה וגאלה עד היובל וכדו'. ובמקורות הראשונים, במשנה ובספרא, אין זכר לנטושים או שבויים, אלא לשדה רטושים או שדה שנקראת רטושי רטושין בלבד. והואיל ומדֻבר כאן על גאֻלת שדה של אדם אחד ביחיד, ואף על פי כן בא רטושין או רטושים, נראה שאין כאן מ"ר של מלה עברית אלא מונח משפטי לטיני (עי' מה שנאמר על רדופין לעיל ) הפותח בהברה re, המורה על חזרת דבר למקומו או לזכותו, ומסתיים בסיום um, im או במבטא יוני (כגון סנהדרין – synedrion) (i)on, וכדומה. ואפשר שזאת המלה הלטינית restitutum, שפרושה מֻחזר לבעליו או לזכותו, ובהכפלה בקרוב restitu-restitutum, מֻחזר שנית. נסיונות המאֻחרים לבאר את המלה אינם אלא דברי דרוש בעלמא, כדרשת המלה היונית אפותיקי מן פה תהא קאי וכדו'.]