°, ש"נ, — תכונת הדבר הרָטֹב, לחות, Feuchtigkeit; humidité; -y: האדם צריך הוא בעולם הזה להשיב אל גופו ולהדביק אל כל אבר ואבר מאבריו דבר שיהיה מרטב את גופו ומחליף עליו ענין הרטיבות אשר אבד ממנו בחמימות גופו מבפנים וגם באויר אשר הוא מקיף את כל גופו מבחוץ והמיבש את רטיבותו, וצריך הוא שיהיה הנדבק ממין הרטיבות העובר מכל אבר ואבר וכו' ואילו היה האדם יכול להשיב אל גופו כענין הרטיבות החולפת ממנו וכו' לא היה האיש מת (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה ג, 50). נתן לגדולי הארץ וצמח האדמה לשאוב ולמצוץ את ליחות המים המחוברת אל עצם הארץ וכו' לקנות מהן רטיבות שהוא מהנה להן, והן מחזירין הרטיבות ההוא למזון להעמיד את גופיהן (הוא, הגיון הנפש, ט.). מי שהוא אוכל ושותה הרבה וכו' אין לו ממנו שכר עמלו אלא שמרבה רימה ותוליעה במותו בשביל הרטיבות שנולדים ממנה (ר"י בן יהודה, ס' מוסר ב ח). אם יהיה טבע גופו וכו' נוטה אל קצה היבשות וטבע מוחו במעט רטיבות נוטה לקצה היבשות, זה האדם ממהר לשמוע וקשה לאבד (שם שם טז). וממוששי זה הכח ארבעה סוגים,האחד החמימות והקרירות, והשני הרטיבות והיובש (רש"ט פלקירא, הנפש, 7). החולי הנקרא ברדה הוא רטיבות עבה בריסי העינים שהיא נקפה ויהיה קשה כאבן והוא דומה אל הברד כשהוא עגול (נתן פלקירא, צרי הגוף, כ"י בריט' מוז'). אך לפי כונתו בשביל הרטיבות יש לו תואר מוסגל שבשבילו יקרא אביב שמצד אשר אמר כי השעורה נראה ששלמה צורתה ומצד שקראו אביב נראה שהוא עדיין דבק ברטיבות שרשו (אהרן הקראי, גן עדן, הבדל שנה משנה ה, יח.). זה יחליש כחות הגוף והעצבים ויבש רטיבות האיברים (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ה ג). וזה לסבת הרטיבות שבגופו (טוביה כץ, מעשה טוביה ב ד א, פו.).