*, קל לא נמצא.

— פִע', *רִטֵּט, — רעד ונזדעזע, רִתֵּת: חרטומי מצרים עשו להם כשפים והיה (העגל) נראה כמרטט לפניהם (מד"ר שה"ש א, לסוסתי). — ואמר המליץ: וכל מאויי הכלואים הגיחו פתאם כפתנים רצוצים מחוריהם בחצי גויותיהם והם נמשכים ומרטטים רעבים וצמאים למולך (ח. נ. ביאליק, מגלת האש, השלוח טו, 458).

— הִפע', *הִרְטִיט, — מָלא רטט וזעזוע, ואמר הפיטן: בטיט הפריכם ועבש, וכוח אונם הרטיט, טרפו בעשר וגאוה לבש, והכביד עליו עבטיט (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רפג).