רְטִיבָה
*, ש"נ, — צמח רטֹב ורענן: אותן האבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעשו תחתיו כמטה וכתרונוס, מה רטיבה1 הרטיב, קורות בתינו ארזים וכו'ר' לוי, מד"ר בראש' סח.
1 [כן בדפוסי המד"ר. אמנם במד"ר שה"ש (לפסוק קורות בתינו) הגרסה: מה הרטבה הרטיב (עי' הַרְטָבָה); ובכמה כ"י (עי' אלבק בהוצאתו) של מד"ר בראש' במקום זה: ומה טר(י)פה הטריף — ונוסחה זו אפשר היה להבין כלשון טרף, טרפא, עָלֶה בארמ', אלא שכנראה נדרשה כאן לשון הכתוב אף ערשנו רעננה כלשון צמח רענן ורטב, ועל כן הגרסה מה רטיבה הרטיב הוא עקר, ואפשר שבמקום רטיבה הרטיב בטאו וכתבו אף רטיפה הרטיף (עי' רִטְפֵּשׁ, הערה), ומכאן המעבר לנוסח טריפה הטריף.]