1, רֵק, ת"ז, מ"ר רֵיקִים, רֵקִים, נק' רֵקָה, רֵקוֹת, ― שאין בו דבר, leer; vide; empty: והבור רֵק אין בו מים (בראש' לז כד). ויחץ (גדעון) את שלש מאות האיש שלשה ראשים ויתן שופרות ביד כלם וכדים רֵיקִים ולפדים בתוך הכדים (שפט' ז יו). לכי שאלי לך וכו' כלים רֵקִים אל תמעיטי (מ"ב ד ג). והעמידה על גחליה רֵקָה למען תחם וחרה נחשתה (יחזק' כד יא). ― ושבלת רֵיקָה, שאין בה גרעינים: ושבע השבלים הָרֵקוֹת שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב (בראש' מא כז). ― רֵיקָה נפש האדם, ריקה בטנו, הוא רעב: כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ וְרֵקָה נפשו (ישע' כט ח). ― נָעוּר וָרֵק האדם מרכושו, דל: גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור וָרֵק (נחמ' ה יג). ― רֵיק הדבר מן האדם, קל ערך בשבילו: שימו לבבכם לכל הדברים וכו' כי לא דבר רֵק הוא מכם כי הוא חייכם (דבר' לב מו-מז). ― ובהשאלה, אנשים רֵיקִים, חסרי כל2, נקלים: ויתנו לו שבעים כסף מבית בעל ברית וישכר בהם אבימלך אנשים רֵיקִים ופחזים וילכו אחריו (שפט' ט ד). ויתלקטו אל יפתח אנשים רֵיקִים ויצאו עמו (שם יא ג). ויקם ירבעם בן נבט וכו' ויקבצו עליו אנשים רֵקִים בני בליעל ויתאמצו על רחבעם בן שלמה (דהי"ב יג ו-ז). ― ובקצור רֵקִים: ותצא מיכל בת שאול לקראצ דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הָרֵקִים (ש"ב ו כ). עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף רֵיקִים ישבע ריש (משלי כח יט). ― ובתו"מ: מחצב שבינו לבין חבירו ופתח בו חבירו בהיתר מותר ואם היתה ריקה אסור (ירוש' שביע' ג ד). אמר להם (הלל), שוטים וריקים, על שאני אומר לכם אתם מחזירין לי כך (אדר"נ יב). דהוה אמר להון (עמוס לישראל), ריקים, אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש (ר' איבו, מד"ר בראש' לא). אמרו לו (אנשי מצרים לפרעה) הלכנו אצלו (אצל יוסף) ומדבר אילנו דברים רקים ואומר מולו את עצמכם (שם שם צא). כהגלות נגלות אחד הריקים, אמר ר' אבא בר כהנא, הריק שבריקים זה ארכסיטס3 שאין ריקם הימנו מכל מצוה (שם במד' ד; וכעין זה ירוש' סוכה ה ג). ― ובסהמ"א: יש מתאוה וכו' ללכת היום במשתאות או להשתכר עם הריקים (ר"י אבוהב, מנוה"מ, הקד' נר א). ― ואמר הפיטן: ואביתה תהלה וכו' מירחיקי אמת מיריקי צדק (ינאי, אשר אימתך, קרוב' לימים נוראים, זולאי, שלג). שחקים פתח לקולנו ואל תשיבנו רקים (רסע"ג, ענה ישעך, הושענה, סדור רסע"ג, רמד). ראה עמידתנו דלים ורקים (דרכך אליהנו, מעריב ליל יום כפור). ― ואמר המשורר: ואל תבטח בסוגי לב ורקים ושואלים על שלומך בשוקים (רה"ג, לקו"ק, 62). ואיך ימד אלי חיק אהבתי במדת פחזי שכל ורקיו (רשב"ג, כאין נשאו, ברודי, 25). ― °כלי רֵיק, בור רֵיק, בתמונה על איש רֵיק, ואמר המשורר: שריהם ושופטיהם וכו' כלים רקים חלולים (שלמה בונפיד, הפולמוס בנכבדי סאראגוסה, שירמן, קבץ על יד י"ד, טו). והבור רק מלא נכלים וערמומיות, איש יודע ציד לצודד הבריות שם שם יז. כלי רק מלא מרמות כרמון, תולעת ולא איש וקול דבריו כקול המון (שם שם כו). ― °ורֵיק מדבר במשמ' משֻלל ממנו: שכשמוציאין חרב מתערה התער ריק ממנה (רש"י, תהל' לז ג). ― °ובספרי המחקר במשמ' מפשטת: ולא ירגישו כי לבותם ריקים מאמתו ומצפוניהם נעורים מענינו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ב). המדברים מאמינים ג"כ שהרקות נמצא והוא רוחק אחד או רחקים אין דבר בהם כלל אלא רקים מכל גוף, נעדר מהם כל עצם (ר"ש א"ת, מו"נ א עג). אלא שהצורה המצואה בידיעת הקדמון ית' וית' תצא מהכח אל הפעל בלא זמן ועל כן לא תמצא כהרף עין ריקה מן היסוד (לקוטי מקור חיים לרשב"ג ה לד). וכל מה שזכרנוהו מזה הסדור אין רצוננו בו שהאל ית' ברא החומר ונשאר רק מצורה ואח"כ השפיע עליו צורת גשם וכו' ולזה לא יהיה רק החומר לעולם מהצורה (אמו"ר לראב"ד ב, 10). ואז יהיה רק מהחבור (אהרן הקראי, עץ חיים ד, 13). האנושי כבר ימצא רק מן הבהמי ומעט הוא שימצא הבהמי רק מן האנושי (הנהגת המתבודד לאבו בכר ן' אלצאיג). ― ואמר הפיטן: ענה רקים ממעש (רסע"ג, ענה תאיבי, הושענה, סדור רסע"ג, רמד). ועי' רֵיקָם, רֵיקָן.