1, ש"ז, כנ' רִירוֹ, — לֵחַת הפה, המכה וכדו',  Speichel, Schlein; saluve, mucus; spittle, phlegm: וישנו (דוד) את טעמו בעיניהם ויתהלל בידם ויתו על דלתות השער ויורד רִירוֹ אל זקנו (ש"א כא יד). — ובהשאלה לדבור הפה: היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בְּרִיר חלמות2 (איוב ו ו). — ובתו"מ: עלי בצלים ובני בצלים אם יש בהן ריר משתערין בכמות שהן (עקצ' ב ח). דבש הזיזין אסור שאינו אלא ריר (תוספת' בכורות א ח). כיחו וניעו ורירו ומי האף שלו הרי הן כרוקו (שם זבים ה ב). אין לי אלא רוקו, כיחו וניעו ורירו ומימי האף שלו מנין, ת"ל וכי ירוק (ספרא ויס מצורע פרק ג, עו:). סימני כלב שוטה, פיו פתוח, רירו יורד, אזניו סרוחות וכו' (ירוש' יומא ח ה; וכעין זה בבלי שם פג:). בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירין ודם והפליגה ממנו (ר' יוסי, מד"ר בראש' יז). אעפ"י שהתינוק הזה יוצא מתוך מעי אמו מלוכלך ומטונף, מלא רירין ודם, הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו (ר' לוי, שם ויקר' כז). ופה ישית בגאון גליך, אלו הרירין היוצאין עמו (דב"ר ליברמן, 122). — ובסהמ"א: רר, לשון ריר שזב את בשרו, את זובו כמו ריר שיוצא צלול (רש"י, ויקר' טו ג). שבלול שקורין לימצו"ן תמס יהלך, כלומר כשיוצא חוץ מנרתיקו רירות3 נופלות ממנו עד שהוא נימוח ומת (הוא, מו"ק ו:, ד"ה דכתיב). הלא תראה החוט של משי כמה הוא חזק כשיכפל פעמים רבות וכבר ידעת כי עיקרו מחלוש שבדברים והוא ריר התולעת (ר"י א"ת, חו"ה, התשובה ז). מי שפיו רפוי ורירו יורד מפיו (רמב"ם, ביאת המקדש ח ח). ועור הלב של קטן שרירו יורד עליו (הוא, כלים כד א). ואני נסיתי מפי מנסה ריר החלבון הנשאר בקליפת הביצה (נרבוני, ארח חיים ד א, כ"י ביהמ"ד שכטר). ואחר יקח ריר זרע חבושים (שם ו א). יארגו על עצמם מרירם בראשי האילנות כדמות קן להם (קלונימוס, בעלי חיים, מא:). והיא (הליחה השלישית שבעין) זכה ולבנה ודומה לריר החלמון שהוא לובן הביצה ולכן נקראת ריר החלמות (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד א). והנה הנגע בקירות הבית שקערורית וכו' טעמו קוים ושורות וכו' ובעלי חיים הקבלה האומרים שטעמו שוקעות רירות צריך שיקדם המתואר (ר"א הקראי, גן עדן, ענין טמאה וטהרה ז, קכ.). ואם יחשוב שהיה שם ליחה עבה מנוגבת יצטרך שתותך בריר פנוגריג (קאנון ג ג ג ג). — ואמר הפיטן: דיללו ממנו סעודת מקראו עדיך ריר טינוף קרי קראו (רה"ג? קטע מעבודה, Elbog, Stud,, 132). זדים עורכים לך דמות כטעם בריר חלמות (אפרים ברבי יצחק מרגנשבורג, אלהים לא אדע זולתך, זולת שבת ה אחה"פ). — ואמר המשורר: ומהם נתיבות חק לכל תוצאות הגוף כרירו ודמעותיו ורקו וזעותיו (רמב"ע, בשם אל, ברודי, רמב). ולחה השלישית היא כמו ריר והיא טבעה כמים לח וקריר (ר"י זבארה, בתי הנפש, בספר שעשועים, דודזון, 162).