* 1, ש"ז, — שם האות ר' באלף בית העברי:  מצא כלי וכתוב עליו אלף דלת ריש תיו הרי זו תרומה וכו' וחכמ' אומ' כולם שמות אדם הם2 (תוספת' מע"ש ה א). כתב וכו' לדלתים רישים ולרישים דלתים וכו' הרי אלו יגנזו (ספרי דבר' לו). היה דל"ת ועשאו רי"ש, רי"ש ועשאו דל"ת חייב משם כותב ומשום מוחק (ירוש' שבת ז ג).  קוף קודש ריש רשע (בבלי שם קד.) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אם את עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את כל העולם כולו, כי לא תשתחוה לאל אחר, אם אתה עושה רי"ש דל"ת נמצא את מחריב כל העולם כולו (מד"ר ויקר' יט). טול ראשי אותיות של ראשי שבטים ואתה עומד על מנינם, רי"ש דראובן תרין מאוון אלפין וכו' (פסיק' ר"כ, שקלים, בובר, יז:). —  ובסהמ"א:  רי"ש, ראש, זה הקב"ה שהוא ראש לכל העולם (אותיות דר"ע, ר).  ואמנם שאר האומה ידעוהו על דרך ספור לא בטבע כי הוצאת הרי"ש הדגושה והקמצין הוא בהם כפי הראוי. (דונש בן תמים, פי' יצירה, כא).  אות רי"ש ידעני כי אין אות כבד על הלשון ממנו ראב"ע, צחות, ב:  ולריש גם כן ענינים מתיחדים בתקונם אנשי טבריה כי הם הצחים בלשון מכל העברים (ר"י א"ת, הרקמה ב, 7).  והענין ההוא הוא ענין וכו' והיא מרת נפש אלא שאיננו מעקרם אבל הוא מנחי הלמד, רצוני מרה, על שתהיה ההא מומרת בו מאחת הרישין של וימררו את חייהם (הוא, סה"ש לריב"ג, מרה).  ודע שיש לבני ארץ ישראל באות ריש דרך אחרת ביציאתו פעם מחזקין ופעם מרפין והוא קשור בלשונם ואינו מצוי אצלנו (הורית הקורא, דרנבורג, 81). —  ואמר הפיטן:  וראשי שין כמו רישין מרבעים משלשים (יהודה, ידי עליון, אהבה עקב).  ועי' בערך ר.