רֵאשׁ, ש"ז, כנ' רֵישֶׁךָ, רֵאשֶׁךָ, רֵישָׁם, — כמו רִישׁ: ובא כמהלך רֵאשֶׁךָ ומחסרך כאיש מגן1 (משלי ו יא). הון עשיר קרית עזו מחתת דלים רֵישָׁם (שם י יה). רֵישׁ וקלון פורע מוסר ושמר תוכחות יכבד (שם יג יח). רֵאשׁ ועשר אל תתן לי (שם ל ח). ועי' רִישׁ. — ואמר בן־סירא: טוב ורע חיים ומות ריש ועושר מייי הוא (ב"ס גני' יא יד).