רָנָה
1, תִּרְנֶה, — פעל מסֻפק: עליו תִּרְנֶה2 אשפה להב חנית וכידון (איוב לט כג).
1 [עי' בהערה הבאה.]
2 [אין רֵעַ לפעל כזה בהוראה מתאימה בעברית או בלשונות הקרובות. ואין הכונה במלה עליו לכלי הזין שעל גבי הסוס (ועל כן אין טעם לבאר רנה כמו רנן, או לתקן: עליו תָּרֹן האשפה), אלא לנשק הבא נגדו לקראתו ושהסוס לא ישוב מפניו, כדגמת אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי (תהל' כז ג). וכנראה המכֻוָּן כאן בחלוף ד — ר: תִּדְנֶה, ז"א תקרב, כמשמ' הפעל דני, דנא دنى, دنا, בערב' ובסור' (דנא) וכלשון ותקרב המלחמה (מ"א כ כט). וכן כנראה גם כונת הכתוב בעמו' ו ג: המנדים ליום רע ותגשון שבת חמס, היא: הַמַּדְנִים, ז"א הַמקרבים, מן דנה.]